|
|
Page:10
] 10 [ ברמת יוחנן ב- 1942 , והוא כתב אישום זועם, נוקב וכואב כנגד הנשארים, שנכתב בסערה ונקרא כתעודה היסטורית חשובה . השני בספר "ההר והבית" של נתן שחם ב- 1984 , בסימן שישה עשורים לבית אלפא . בעט המיומנת של שחם, בלשונו הציורית ובידענותו הייחודית, הוא כותב את ההיסטוריה של בית אלפא ובתוכה גם הפרשה . שחם, שהכיר את הנפשות הפועלות היטב, ושחלקן עוד חיו בעת פרסום הספר, נשמר והקפיד — באופן מובן — בכבודם של גיבורי הפרשה . לכן היה ממד מסתורי וקשה לפיצוח בטקסט שלו, שרק יודעי חן יכולים לפענח . כאמור, זמן עבר . יותר משמונים שנה מהטרנספר, כמעט ארבעים שנה מההר והבית . יש בעיקר שכחה . אחרוני דור המייסדים מזמן כבר אינם, מעטים בני הדור השני שזוכרים בצלילות את השנים ההן . באופן טבעי המטענים קצת שקעו . ניתן כעת להתבונן במבט מרוחק די הצורך על אשר אירע . לבחון את הנסיבות, להתחקות אחר הגיבורים, לספר את הסיפור כמו שהיה . וזה מה שאנסה לעשות כאן . הבחירה בסגנון הסיפורי נועדה להקנות לטקסט מנגינה מסוימת, להוליך את הקורא / ת בנבכי התקופה דרך מסננת ידידותית ומציאותית . עם זאת, חשוב לציין שהספר מבוסס על מחקר היסטורי קפדני . זהו לא שיר הלל לקיבוץ . לא התרפקות על עולם נעלם, לא נהי על אובדן הדרך והשתנות הקיבוץ והמדינה . כמו בכל בית, יש דברים להתגאות בהם ויש דברים להתבייש בהם . היום, כמו לפני מאה שנה . בסיפור שיסופר המורכבות ניבטת מכל אבן דרך . חולשות אנושיות לצד הִתעלות מופלאה, כחלק מפסיפס עשיר של קיבוץ שקם מאפס ונבנה עם הזמן . כולם טובים וכולם רעים . הוא מתמקד בתקופה מוגדרת, בפרשה נשכחת . מעבר להם, ברובד נסתר, מבויש משהו, מסופר סיפור שנובע מאהבה של איש למקום שממנו הוא בא .
|
|