|
|
Page:10
רחל בלס 10 בעיקר תחת השפעת הארוס . בלס סבורה כי תפיסה זו של אמת ותפקידה המכריע בתיאוריה ובפרקטיקה האנליטית לא הובנו כהלכה על ידי גישות אחרות, וניכרה לכך השפעה שלילית על התפתחות החשיבה והפרקטיקה האנליטית . בעיקרו של דבר, סבורה בלס, הפסיכואנליזה עשויה להיחשב כתיאוריה של החתירה לאמת ושל כוחה של האמת לרפא . "הפנה מבטך פנימה, הסתכל למעמקיך שלך, למד בראש ובראשונה לדעת את עצמך ! או אז תבין למה נגזר עליך לחלות ; ואולי תימנע ממך מחלה בעתיד" ( 143 – 142 : 1917 Freud, ) . על פי פרויד ודורות של חסידיו, האמת הלא – מודעת היא המציאות הנפשית שהאני מסרב לדעת, וזה בתורו גורם לנו לחלות . למעשה, לדברי פרויד, במובנים רבים המחלה היא כישלון לדעת את עצמך ; ידיעה עצמית היא מצב חי שמשלב אמת לא – מודעת — של פנטזיות, משאלות, דחפים, ורגשות, עם המשמעויות שלהם, ולעיתים קרובות הם סותרים זה את זה ונמצאים בקונפליקט . הפסיכואנליזה, סבורה בלס, אינה מכוונת רק לרפא בריאות נפשית לקויה אלא קיום אנושי לקוי ; התרופה, האמת, היא בעלת משמעות אתית . כפי שכתב פרויד ב – 1914 לנוירולוג ולהוגה המוסרי ג'יי ג'יי פטנאם, "הגורם המוסרי הגדול של העבודה האנליטית הוא אמת ושוב אמת" ( מצוטט אצל Hale, 171 : 1971 ) . אבל כמו כל רפואה חזקה, האמת עשויה להיות נחווית כמסוכנת . אנו מבקשים להימנע מהאמת דרך בורות וספקות, אך גם באמצעות ודאות כוזבת שאוסרת על מפגש עם אמיתות לא – ידועות ובלתי רצויות באמצעות כפיית דעות המושרשות בנו על המציאות . יותר מכל תיאוריה אחרת, בלס סבורה כי הפסיכואנליזה מדגישה את המכשולים הנפשיים שעומדים בדרך לידיעת האמת, וכיצד הם משפיעים על כל המאמצים להבין אותה . מאמצים אלו כוללים את אלו של האנליטיקאי וגם את המטופל ; הם מכוונים כלפי ידע אישי וגם ידע תיאורטי כללי, והתיאוריה הפסיכואנליטית לא פטרה את עצמה בהקשר זה .
|
|