|
|
Page:8
8 ר א ש י ת ד ב ר וההתמסרות שלי לילדיי הייתה טוטאלית ( כולל חצי שנת הנקה מלאה לכל ילד ) , לא חיפשתי עבודה בתקופה זו . את הצד האינטלקטואלי סיפקתי לעצמי במחקר עצמאי למחצה שערכתי לקראת הדוקטורט . מצד אחד, שמחתי שאני יכולה להקדיש את כל כולי לילדים, בלי לחצים אחרים, דבר שהיה לי מאוד חשוב, מצד שני, הפריעה לי תחושת אי הנעימות שחשתי כלפי הסביבה . למעשה, הקושי שלי היה בהשוואה החברתית ובצורך באישור חברתי . אילו הייתי מרגישה שלהיות אם במשרה מלאה זה משהו שאנשים במעגלים שלי מעריכים, הייתי נהנית הרבה יותר מאותה תקופה . ואולי אני זו שהייתי המבקרת הקשה ביותר של עצמי . נשאתי עימי אידיאל מסוים שגדלתי איתו אך לא הגשמתי אותו . כיום אני בטוחה שהייתי מתמודדת באופן שונה עם אותה חברה שלא רצתה יותר בקרבתי משום שבחרתי לא "לצאת לעבודה" . הייתי בודקת איתה מאיזו סיבה היא לא יכולה לקבל את הבחירה שלי . מדוע ההחלטה שלי לטפל בילדיי ולהמשיך לדוקטורט, ללא עבודה בשכר, איננה בחירה לגיטימית לטעמה . קרוב ל- 30 שנה מאוחר יותר, אני יכולה להסתכל על עצמי באופן שונה, בעיניים חומלות ועם הערכה לבחירות שעשיתי אז . אם אני מצטערת על משהו, הרי זה על כל השנים שבהן חייתי בתחושת מבוכה מפני שלא עבדתי בשכר, שנים של מועקה מיותרת . * * * זהות תעסוקתית היא עניין משמעותי מאוד בחברה המערבית, ובמקרים רבים היא מגדירה אנשים . לעיתים קרובות, מציגים בפנינו אדם זה או אחר בצירוף המקצוע שלו, כאילו היה זה שם משפחתו .
|
יצחקי, יעל
|
|