|
|
Page:12
גנזי חיים [ 12 ] נאסר, הוכה ועונה . כך קרה שכמרים רבים נרדפו על ידי השלטונות ונאלצו לברוח . סוג אחר של פליטים היו ״ארים טהורים״ אך בעלי דעות המתנגדות למשטר הפשיסטי, ביניהם קומוניסטים, סוציאליסטים, פציפיסטים ומנהיגי איגודים מקצועיים . אם לא הצליחו לברוח היו אלה נאסרים . היו כמה אנשי רוח, כמו תומאס מאן וקארל בארת, שהעדיפו גלות בארץ דמוקרטית על פני דיקטטורה במולדת . אולם הקבוצה הגדולה ביותר של נוצרים לא-ארים שנרדפו היו אלה שנחשבו יהודים לפי חוקי הגזע של נירנברג : מי שהיה לו סבא יהודי נחשב ליהודי . פעמים כומר בן כומר נרדף בעוון ״יהדותו״ . אנשים אלה נקראו ״נוצרים לא-ארים״ ( “non - Aryan Christians” ) . פעמים מצבם של אלו היה קשה משל היהודים . ליהודים היו ארגוני סעד גדולים ומיומנים ברחבי העולם שדאגו להם . אולם לנוצרים שאינם ארים לא היו ארגוני רווחה להיסמך עליהם . זאת ועוד, ההאשמות נגדם היו כל כך אבסורדיות שלא הייתה להם יכולת להתגונן נגדם ולא היה כל בסיס משותף שיאגד אותם לפעולה משותפת . הם ראו את עצמם אזרחים נאמנים למולדת הגרמנית ובכל זאת גורשו ממקום עבודתם ונשארו חסרי כל, מבלי שמישהו יבוא לעזרתם . אחוז קטן מ״נוצרים לא-ארים״ אלה הצליח להגיע לארצות-הברית . במחקרי מצאתי כי שליש מכלל הפליטים שהגיעו לאמריקה בתקופת השואה היו נוצרים . מי דאג ל- 75,000 - 85,000 נוצרים אלה ? בספר זה אני מתמקד בארגונים הנוצרים שטיפלו בפליטים הנוצרים, כפי שיוכיחו המאמרים הבאים . זהו אחד החידושים המרכזיים בספר ואחת מתרומותיו המשמעותיות לחקר השואה . 4 . הקווייקרים האמריקנים ופליטים שברחו מהנאציזם ״ חברת הידידים האמריקנית״ ( “The American Society of Friends” ) , כפי שכונתה תנועת הקוייקרים האמריקנים, מנתה ב- 1933 112,000 חברים . האמונה שלה הייתה ש״יש בכל אדם משהו אלוהי״ . על כן, יש להתייחס בכבוד לכל אדם ולכל אומה . ״ועדת השירות של הקווייקרים האמריקנים״ ( “The American Friends Service Committee” ) נוסדה ב- ,1917 כאשר התפקיד הראשון שלה היה הזנת ילדים גרמנים מורעבים . בזכות הפרויקט הזה זכתה ״ועדת השירות״ לכבוד ולהערכה מצד הנאצים . הנייטראליות של הקווייקרים והמסירות שלהם לצרכים של בני אנוש פתחו בפניהם דלתות במשטר הפשיסטי ששום פקיד ממשלתי או דתי לא היה יכול להיכנס בהן . ״ ועדת השירות״ הקווייקרית לא הגישה סעד, לא הביאה פליטים מאירופה לארצות- הברית ולא דאגה ליישובם, כי היא לא הייתה ארגון רווחה . היא העדיפה ליצור פרויקטים קטנים כדוגמה, שמהם ילמדו ויעשו כמוה ארגוני רווחה אחרים . הסיסמה הייתה ״אמריקניזציה״, דהיינו, לסייע לקבוצה קטנה של 25 - 30 פליטים שיתאקלמו מהר וישתלבו בחברה המקומית בארצות-הברית . מטרה זו הושגה על ידי סמינר
|
|