|
|
Page:9
ראש דבר 9 להיות שעליית הנאציזם השפיעה על היחס לתורת ההתפתחות, ובאותה מידה ייתכן שהובלטו עם הזמן הקשיים שבתורה זו ביחס לתפיסות תאולוגיות ביהדות . תהליך דומה התרחש ביחס לספרות הבלטריסטית, דהיינו הספרות היפה . עד לתקופת היישוב חשה הציונות הדתית שותפה להפצת הספרות היפה של התחייה הלאומית . יצירות ספרותיות של סופרים חילונים בדור התחייה התפרסמו בכתבי עת בעריכת אנשי הציונות הדתית . והנה בתקופת המנדט, שבה התמסדו תופעות שונות, החלה הספרות של דור התחייה להיתפס כספרות מאיימת על התום הדתי וכלוקה מבחינה חינוכית, ואנשי הציונות הדתית החלו לחשוש להשפעה על צעירי המחנה . במקביל, מבחינה פוליטית נגררה הציונות הדתית על פי רוב אחרי המדיניות של הנהגת היישוב . אנשיה נאבקו על עמדות בכירות בהנהגת היישוב, אך לא הצליחו להשפיע כגוף פוליטי . המאבקים נגעו גם בסוגיות פוליטיות מובהקות, כמו היחס להצעת החלוקה ( 1937 ) . גם אם התאמצו חוקרי הציונות הדתית להצביע על השפעה פוליטית של מדינאי זה או אחר, למשל משה חיים שפירא ( בעבודותיו של אליעזר דון-יחיא ) , עדיין כגוף פוליטי לא הייתה לציונות הדתית השפעה מהותית על מדיניות היישוב . ניתן אפוא לגזור גזרה שווה בין התהליכים האסתטיים, החברתיים והפוליטיים שעברו על הציונות הדתית לפחות במאה השנים הראשונות לקיומה . אנשי הציונות הדתית פיתחו תודעה של תסכול . הם סברו כי הם נדחקים במתכוון מהמרכז לפריפריה, וכי המחויבות והמסירות שלהם לחברה ולאידאולוגיה הציוניות אינן נחשבות להם כלל . התחושה הייתה שהציונות הדתית נדחקת לשולי הפוליטיקה, ואין לה השפעה אמיתית על ההכרעות של החברה היישובית ושל המדינה . במקביל פיתחה התנועה תסכול אסתטי . יוצריה לא היו מוערכים בתודעה הציבורית האמנותית . את התסכול הפוליטי פרקה התנועה הציונית הדתית החל מאמצע שנות השבעים במפעל ההתיישבות . אז היא קבעה את המדיניות, והממשלות השונות נגררו אחריה . הסיפור האסתטי היה שונה . בשלושים השנים האחרונות החלה תופעה שבמידה רבה מנוגדת לקודמותיה . בתקופה זו הופיע דור של משוררים וסופרים בני הציונות הדתית שניתבו את האנרגייה לא להתמודדות עם ספרות חילונית, אלא ליצירה של ספרות דתית חדשה . ספרות זו אומנם הייתה מעודנת או זהירה יותר, במיוחד בתחום המיניות, אולם היא נאבקה על מקומה בהוצאות הספרים ובבמות של סופרים חילונים . התחומים האסתטיים האחרים אף הם לא איחרו לבוא . אלא בעוד שבתחום הבלטריסטי היה טפטוף של סופרים ומשוררים דתיים במשך השנים, בתחום האמנות החזותית המצב היה גרוע יותר . מדי פעם התבלט אמן זה או אחר, בעיקר חוזרים
|
|
|