|
|
Page:14
14 סלינה משיח בתחילת המסע . מבעד למצג האידיאליסטי מבצבצת הפוליטיקה המשוקעת בלשון עצמה, שכן "מלך" ו"נסיך" הם סמלי המונרכיה המרמזים גם על יחסי מרות, סמכות ומרי המתקיימים בין אב ובן, מנהיג ומונהג . הלשון, שאיננה יכולה להתנער מהמטען הפוליטי והאסוציאטיבי המובלע בתוכה ( 1966 Knowels and Malmkjaer, ) , נחשפת כאן כנשאית של שדרים פוליטיים סמויים, ובאורח גלוי היא ממלאת את התפקיד הפוליטי שהועיד לה המחבר בעיצוב ילדות א – פוליטית ותמימה, המתבססת על קונצנזוס בנוגע לתודעה הא – פוליטית של הילדים . הקונבנציה הספרותית המרחיקה את הילדים מפוליטיקה ומאמינה בחוסר העניין שיש להם בסוגיות ובפולמוס פוליטי, מתבטאת במילים : "הנסיך הקטן פיהק [ . . . ] וכבר התחיל משתעמם במקצת" ( אכזופרי, 1967 : 34 ) , והיא ניזונה מהסכמה רחבה יותר המבטאת את הדעה הרווחת שלילדים אין דעה פוליטית כלל . חקר התרבות הפוליטית ודרכי החִברות הפוליטי של הילדים מצביעים על מציאות שונה . המחקר חושף את "קיומה של המשכיות בין התנסויות הילדוּת ובין זיקות המבוגרים ופעולותיהם" ( Hess and Torney, 1967 : 6 ) , מציע ש"התנהגות פוליטית היא התנהגות נרכשת ונלמדת" ( 13 : 1975 Rosenbaum, ) , ומציין ש"העולם הפוליטי של הילד מתחיל להתעצב הרבה לפני שהילד נכנס לבית הספר" ( Easton and Hess, 1962 : 235 ) , וכן שהילדים אינם רק מושאיו הפסיביים של החִברות הפוליטי, אלא שהם מגבשים לעצמם תפיסות פוליטיות כבר בגיל צעיר . מחקרה של אילנה בן – דב ( בן – דב, 2000 ) , הדן בהתפתחות סטריאוטיפים ודעות קדומות אצל הילד היהודי כלפי הערבי, מעיד על כך שכבר ילדי הגיל הרך יודעים לזהות ולבטא קטגוריות אתניות ולייצר סטריאוטיפים חברתיים ופוליטיים . משמע שגם אם האדם אינו, כפי שאריסטו הציע, "מטבעו בעל חיים מדיני" ( אריסטו, 2009 : 28 ) , הרי שמעצם היותו יצור חברתי הוא נדון לחיים פוליטיים מילדות, ובהיותו בן תרבות, הרי שהוא
|
|