|
|
Page:10
ג׳ניפר אקרמן 10 הזה משתקף בביטויים שמשמשים אותנו לתיאור ההתנהגויות הקיצוניות שלנו . אנחנו יונים או ניצים, ברבורים או ברווזונים מכוערים . אנחנו עטים ומקננים ומגעגעים . אנחנו יכולים להיות תרנגולים וטווסים, או פשושים ואפרוחים . אנחנו ברווזים צולעים . מתהדרים בנוצות של זרים . עיטים צבועים . זרזירי – עט או ברווזים עיתונאיים . נישאים על כנפי נשרים . זוג יונים . קצת “קוּקוּ" . חוזרים כמו תוכי, טומנים את הראש בחול, עוזבים את הקן . אנחנו ציפורי לילה, ציפורים נדירות, עופות מוזרים . כפי שניסח זאת פעם הביולוג אדוארד וילסון — ראית ציפור אחת, לא ראית את כולן . האמירה הזאת ללא ספק נכונה כשמדובר בהתנהגות . קחו לדוגמה את הקורקסים לבני – הכנף . האוסטרלים אומרים שקל להתאהב בציפורים הללו — וזאת האמת . הן חמודות, כריזמטיות, חברותיות, משעשעות : מסודרות להן בשורה לאורך ענף דק, שש או שבע פקעות של נוצות שחורות עם עיניים אדומות, מנקות זו לזו את הנוצות בעדינות כבמעין מחרוזת פנינים של חיבה ואהדה . מגושמות במעופן, הן מעדיפות ללכת לכל מקום, ופוסעות דרך יערות איקליפטוס יבשים כשראשן מתנועע קדימה ואחורה כמו תרנגול . הן מצייצות ושורקות ומכשכשות בזנב כמו כלבלב . הן אוהבות לשחק ב"עקוב אחרי המנהיג" או ב"אחד באמצע", מתגלגלות זו מעבר זו כדי לזכות במקל או בקליפת עץ . בערך בגודל של עורב אך דקות – גזרה יותר — שחורות עם כתמים לבנים מהודרים על הכנפיים ומקור מעוקל — הן חיות בקבוצות יציבות של ארבע עד עשרים ציפורים, ותמיד – תמיד יימצאו בצבירים או בהתקהלויות או בשורות . כמו במשפחה מלוכדת היטב, הן עושות הכול יחד — שותות, נחות, רוחצות באבק, משחקות, רצות במערך רחב כמו קבוצת פוטבול כדי לחלוק תגליות מזון . יחד הן בונות קינים גדולים ומשונים מבוץ ( ובשעת הדחק, מגללי אֶמוּ או בקר ) , שאותו הן מניחות על גבי ענף אופקי, ואז מסתדרות להן בשורה עורפית ומחכות בסבלנות לתורן להוסיף את גזיר העץ, פיסת הדשא, או
|
|