|
|
Page:10
10 ריכב ( בוני ) רובין לכיוון הקסטל ושבנו הביתה בטרמפ שעצרנו בכביש שנקרא אז פשוט כביש ירושלים – תל אביב . כך, צעד-צעד, נרקמה ברית ביני ובין הרי ירושלים . הם היו לנוף מולדתי ואני נוצקתי בתבניתם . כשבגרתי למדתי גיאוגרפיה וארכיאולוגיה ונמשכתי אל ההתבוננות המדעית והניתוח המחקרי של נופי העבר . הדברים שלפניכם - התחילו שם, באקווה בלה ובחורבת סעדים, והם נמשכים עד היום . כעבור שנים, כאשר כבר עסקתי בהוראה ובמחקר הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל, קראתי את מאמרו של דונקין, מאמר ששמו מושך את העין והלב, "משרתם של שני אדונים" . דונקין השתמש בכותרת המחזה המפורסם של גולדוני כדי לספר לנו 1 הוא מתאר את נוף ילדותו כיצד ומדוע הפך לגיאוגרף היסטורי . בנורת'מברלנד בצפון אנגליה, נוף זרוע שרידים היסטוריים וארכיאולוגיים : ארמונות, מצודות, חומת אדריאנוס ומנזרים חרבים מימי הביניים . הוא מסביר כי אמנם רצה לדעת מהם המבנים הללו, מי בנה אותם ומתי, כלומר לעסוק בשאלה ההיסטורית ; אבל התעניין לא פחות בשאלה הגיאוגרפית - כיצד ומדוע נבנו מבנים עתיקים אלה דווקא במקום שבו הם ניצבים . כיוון שכך, הוא נהפך למשרתן של שתי גבירות : ההיסטוריה, שלימדה אותו על תולדות השרידים המרתקים הללו, והגיאוגרפיה, שניתחה והסבירה את הסיבות למיקומם ולתפרוסתם של אותם אתרים היסטוריים מרשימים . כשקראתי את הדברים הללו בראשונה הזדהיתי אתם מאוד, הזדהות שהלכה וגברה כשקראתי אותם שוב . גם ירושלים, סביבתי הראשונית שבה נולדתי וגדלתי, הייתה עמוסה בזיכרונות היסטוריים ובשרידים ארכיאולוגיים ויישוביים . עיר של מלכים ונביאים, כוהנים ועולי רגל, עיר שרבים ערגו אליה ונלחמו עליה, וסביבה כפרים חקלאיים בני כל התקופות . גם היום, לאורך מסלול 1 . Robert Arthur Donkin , " A ' servant of two masters' ? ," Journal of Historical Geography 23, 3 ( July 1997 ) : 247 - 266
|
|