|
|
Page:12
12 איתן מכטר ומכאן שהיצירה ככלל היא תוכן מעשי ואתי אחרון ויחיד בעל תוקף . אילון, מחוקרי ניטשה, היטיב להסביר את מגמת ההגות הניטשיאנית וכתב כי “ניטשה לא ביקש ‘לחשוף' את ההוויה [ . . . הוא ] חיפש את החיוניות שאבדה לאדם ולעולמו [ . . . ] הכאוס הוא מה שנהפך במגע ידיו המסדר של האדם לכלא מטפורות, עליו הוא מנסה להשליט את אדנותו, והוא שב וחותר תחתיה" ( אילון, 2005 : ,17 19 ) . האמנות היא הביטוי והמקור לאותה חיוניות . היא הסדר השב ופורע את עצמו ומעניק משמעות לקיום . בספר זה נבקש לעמוד על מהותו של מעשה האמנות אצל ניטשה ב מדע העליז , שהוא החיבור החשוב ביותר להבנת מקומה של האמנות כפילוסופיית קיום ולהבנת תפיסתו של ניטשה ביחס למקורות היצירה, חשיבות התשוקה והרצון לעוצמה . בתוך כך נתבונן בתפיסת הזמן המעגלית בחיבור זה, המוצעת כאלטרנטיבה לתפיסה הליניארית במודרנה, ונצביע על הקשיים שזיהה ניטשה בפוזיטיביזם הרציונלי ובעמדה המכפיפה את הרצון לכוחות חיצוניים . כמו כן נבקש לעמוד על הזיקה המיוחדת שניטשה הצביע עליה ב מדע העליז בין צורה לתוכן ובין דימוי לייצוג, ונעסוק בכוחה של ההתבוננות לייצר “אמת" מתוך הֶקשֶׁר ובדרך שבה האמנות מעניקה משמעות מתוך מעשה היצירה עצמו, ולא מתוקף תכלית המעשה . היות שהמשמעות משתנה מתוך הפרספקטיבה, ישנה כאן הכרה בָּאמת כמושג הנגזר מהעמדה הפרשנית ואינו מתקיים מחוצה לה . המדע העליז אינו החיבור היחיד שבו ניטשה דן באמנות, אבל דווקא בו מתגלה היצירה כביטוי לפילוסופיית הקיום שלו וכמרכיב מרכזי בהבנת המצב האנושי בכללותו . בספרו החשוב של ז'יל דלז Deleuze, 1983 ( Nietzsche and Philosophy ) מוצגת עמדה מעניינת ביחס לתפיסת “הרצון לעוצמה" ו"החזרה הנצחית", שני מושגי מפתח בפילוסופיה של ניטשה המועילים להבנת תפיסת האמנות שלו כחלק מתפיסת הממשות ומתפיסת האדם . “הרצון
|
|
|