|
|
Page:10
10 מבה ו גר בתנ"ך, פרט למקום אחד ( עזרא ד', ז' ) , ובמינוח של חז"ל הכוונה היא לתרגום מכל שפה ולכל שפה . ( למשל : במסכת מגילה, פרק ב' משנה א' : "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה . . . תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן, לא יָצָא ) . אך סתם תרגום בפי חז"ל הוא התרגום לארמית, שהייתה השפה המדוברת הראשית ברחבי הלבנט בתקופת חז"ל . 5 . תרגום אונקלוס הוא מעברית לארמית, אך גם על הארמית צריך לומר כמה מילים . הארמית איננה שפה אחת, מונוליטית, אלא קבוצה של שפות . כאמור, בחלק השלישי של הספר מקדיש שד"ל פרק שלם לשפה הסורית, "הקרובה ללשון הארמית" . המחקר במאתיים השנים האחרונות על הניבים השונים של הארמית, לא היה ידוע ברובו לשד"ל . אך האינטואיציה שלו והידע הנרחב שלו הביאו אותו להתעמק בסורית העתיקה, שהיא תת לשון ארמית . כיום מקובל על החוקרים כי יש דיאלקטים שונים של הארמית, ואכמ"ל . ד . כיצד יש חילופי גרסה רבים כל כך לתרגום אונקלוס ? 1 . לפי שיטתו של שד"ל אונקלוס חי כאמור בשלהי הבית השני, כלומר במאה הראשונה לספירה . שד"ל סובר שתרגומי המקרא הם חלק מתורה שבע"פ . כמו כן, הוא סובר שחיבורי תורה שבע"פ, ובכללם התרגום, לא הועלו על הכתב אלא כשמונה מאות שנה מאוחר יותר ! דבר המסביר היטב את השינויים הרבים בנוסחים השונים של התרגום . שד"ל הצעיר החזיק בדעה הזו, בניגוד להרבה 1 . מתי הועלתה מחכמי דורו, וההוכחות שלו, בהקדמה לספרו אוהב גר, הן רבות תורה שבע"פ על הכתב ? שהרי גם אם נקבל שהתורה שבכתב והתורה שבע"פ ירדו יחדיו מן השמים, הרי כיום הן מונחות לפנינו - שתיהן - בכתב . ואם כך, על התהליך המורכב מאד של המעבר הזה, חלוקות מאד דעות פרשנינו הראשונים והאחרונים . אלה הן שאלות יסוד גדולות, שגם המחקר המודרני, כולל הממצאים הארכאולוגיים והאחרים לא נותן עליהן תשובות מוסכמות : - מתי נכתבה המשנה ? ( להבדיל מהשאלה מתי היא נערכה ) . 1 . במקומות נוספים מביע שד"ל את עמדתו החד משמעית, שגם תרגומי המקרא הם חלק מהתורה שבעל פה, והועלו על הכתב מאות רבות של שנים מאוחר יותר . מתוך הויכוחים שמנהל שד"ל עם חכמי דורו, אצטט כאן רק אחד, מתוך מכתבו לצונץ, בתקצ"ח : "ידידי : העדיין אתה עומד בדעתך שהיו התרגומים כתובים בימי הבית ? וגייגער, העדיין עומד בדעתו שהתַנאים היו כותבים משנתם ? חי האמת ! הנה ימים באים וקמה סברתי וגם ניצבה, והנה תסובינה סברותיכם ותשתחוינה לסברתי, והיתה לי לשם ששון לתהילה ולתפארת" ( אגרות שד"ל עמוד 419 ) .
|
יונתן בשיא
|