|
|
Page:14
14 אביטל וולמן מבחינתו של תומס, אך ורק על יכולות טבעיות . בכל אחד מהם באה לידי ביטוי תנועה מן הסופי אל האינסופי, מן הקונקרטי אל הטרנסצנדנטי . תנועה זו, כפי שמראה זאת וולמן בספר שלפנינו, מגיעה לביטויה הנעלה ביותר במסגרת הדיון במושג ה"אהבה" . המחשבה המודרנית עסוקה עד מאוד בשאלת סופיותו של היצור האנושי . שני הוגים בראשית המאה ה – ,20 פרנץ רוזנצווייג ומרטין היידגר, הציבו בבסיס הגותם השיטתית את עובדת היותה של התנועה כלפי המוות, כלומר כלפי הסופיות, ציר מכונן של הקיום האנושי . אלא שלנוכח הניהיליזם הקיומי שמניח היידגר, דורש רוזנצוויג להשיב לתמונה את היסוד התיאולוגי, כלומר את המלאות הדתית . המעבר שלו בחלק השני של כוכב הגאולה מהדיון בבריאה אל הדיון בהתגלות, נעשה דרך ניתוח האהבה ה"עזה כמוות" של שיר השירים . יומניו ורשימותיו של רוזנצווייג גדושים בציטוטים ובהתייחסויות לכתבי אוגוסטינוס, ובכך הוא ממשיך את ההוויה הנוצרית שאותה מבטאים בספר שלפנינו אוגוסטינוס ובעיקר תומס . אף פנייתו לתרגם ולפרש את שירתו הדתית של רבי יהודה הלוי, השופעת בדימויים של אהבה ושל תשוקה, נעשתה במסגרת ניסיונו למצוא בתוך ההגות היהודית מוטיבים הדומים לאלו המצויים בנצרות . בנוסף למבוי הסתום הקשור בסופיותו של האדם, מתקיים מבוי סתום נוסף 7 האלוהים השלם כלוא למעשה בבועה — שלמותו של האל . לטענת נורמן קרצמן, חסרת תנועה של אהבת עצמו . מבחינה מסוימת, זו תמונת האל שמציעה המטאפיזיקה האריסטוטלית — תמונה של אל העומד כלפי העולם אך ורק ביחס תכליתי, "כאהוב אל אוהבו" . ואולם המורשת המקראית מציעה תמונה בעלת עוצמה לא פחותה, שעל פיה יצא האלוהים, בפרץ לא מוסבר של תשוקה, אל מחוץ לעצמו, שהרי "בראשית ברא" . מכאן ואילך מכוננים האלוהים והעולם אהדדי בשתי תנועות של אהבה – שאינה – מסתפקת – בעצמה . אהבה הדדית זו אינה מבטאת שלמות רוגעת בעצמה, שכן מראשיתה של ההיסטוריה האנושית ומשחר הבריאה חודר החטא לתמונה ומכניס לתוכה ממד קיומי – אנושי של היעדר שלמות . והנה, הסיפר הנוצרי גורס כי אלוהים נהיה אדם, כלומר נטל על עצמו כמעט את כל סממניה של היעדר שלמות זו ) למעט החטא עצמו, כפי שנקבע בניסוח של עיקרי האמונה על פי ההחלטות של ועידות הכנסייה בניקיאה ובכלקדון ( , כולל הסבל והמוות, המייצגים את הקיום האנושי במהותו הטרגית, ואף את אותו רגע נשגב של חוסר פשר על הצלב . אלוהים נהיה אדם, אם כן, על מנת לאפשר לאדם לממש את שלמותו גם בתנאים בלתי אפשריים, שהרי אחרת — כפי שטוען אנסלמוס מקנטרברי בחיבורו מדוע נהיה האל אדם ? ) Cur Deus Homo ( — לא היה האדם 8 מצליח להיחלץ ממצבו זה, והאלוהים לא היה נאמן לטבעו הצודק . שתי התנועות הללו של האהבה, זו המוחלטת וזו בת החלוף, הן שעומדות במרכזו של הספר שלפנינו . קשה להעלות על הדעת מבוא טוב יותר ל"פילוסופיה" נוצרית .
|
|