|
|
Page:8
כשר התעשייה והמסחר בממשלו של הנשיא ניקסון, עמד מאחורי ולא נראה משועשע במיוחד . לבסוף, אחד מאנשי התחזוקה של המבנה חלף במסדרון והבחין בנו . הסברנו לו שהגענו כדי לפגוש את אנשי קרן ההשקעות . "אה . טוב, היום יום שישי . הם כבר הלכו הביתה די מזמן," הוא אמר . "אבל יש לנו פגישה איתם עכשיו, בשלוש," אמרתי . "מצטער, ראיתי אותם יוצאים . הם יחזרו ביום שני בבוקר . " בעת שפיט ואני יצאנו מן הבניין בראש מורכן ובכתפיים שמוטות, החל לרדת גשם . לא הגענו מוכנים למזג אוויר כזה, ולא היה לנו מעיל או מטרייה, לכן עמדנו במבואה של בניין המנהלה של MIT וחיכינו עד שהגשם ייחלש מעט . עשרים דקות מאוחר יותר, הגשם רק התחזק . היה עלי לעשות משהו . השארתי את פיט במבואה ורצתי אל הרחוב, בניסיון לתפוס מונית . בתוך שניות בודדות חדר הגשם דרך הז'קט והחולצה שלי והרטיב את כולי . בגדי היו תלויים על גופי כמו סמרטוטים, והגשם זרם אל תוך עיני ובמורד פני . בכל פעם שחשבתי שהצלחתי סוף ‑ סוף לתפוס מונית, מישהו אחר חטף אותה לפני . לבסוף, כולי ספוג מים ונואש, הבחנתי במונית עומדת באור אדום ורצתי לעברה . הלמתי על חלון הדלת האחורית ונופפתי בשטר בלוי של עשרים דולר, בתקווה לשחד את הנוסע כך שיסכים לצרף אליו לנסיעה את פיט ואותי . הנוסע בהה בי דרך החלון . כנראה נראיתי משונה, גבר בחליפה ספוגת גשם הולם בכוח על חלון של מונית . הוא סירב . שני נוסעים נוספים במוניות אחרות סירבו אף הם . העליתי את ההצעה שלי לשלושים דולר, ולבסוף מישהו הסכים . זו היתה העסקה הטובה ביותר שהצלחתי לסגור זה שבועות רבים . נופפתי לעברו של פיט והוא החל לצעוד לעברי באטיות, ועם כל צעד הפך להיות רטוב וממורמר יותר . שערו הסמיך נדבק לראשו, כאילו זה עתה יצא מהמקלחת . פיט היה רגיל שמכוניות ממתינות לו, ונהגים מחזיקים מעליו מטרייה בזמן שהוא נכנס לרכב ויוצא ממנו . אך שנה וחצי קודם לכן הוא ואני החלטנו להקים חברה משותפת . ולפי ההבעה שעל פניו בזמן שחצה את השלוליות לעברי, התרשמתי שהוא מתחרט כעת על ההחלטה הזאת . עד לא מזמן, פיט ואני יכולנו להרים טלפון לכל אדם בעולם העסקי של ארצות הברית, או לממשלות שונות ברחבי העולם, ולמצוא אוזן קשבת . אף אחד מאיתנו לא דמיין לעצמו שיהיה לנו קל להקים עסק חדש . אך גם לא דמיינו את עצמנו יושבים בנמל התעופה לוגן ביום שישי בערב, בבגדים ספוגים מגשם, רועדים מקור, מבלי שהצלחנו לגייס ולו דולר שחוק אחד . כל יזם מכיר את התחושה הזאת, את רגע הייאוש, כשהדבר היחיד שהוא חושב עליו 88 שיעורים במצוינות שיעורים במצוינות
|
|