|
|
Page:14
14 צבי גרינברג הבעיה העיקרית והדחופה ביותר במישור הכלכלי שאיתה נאלצה ממשלת בריטניה להתמודד ערב סיומה של המלחמה ובשנים הראשונות שלאחריה, הייתה מימון הגירעון העצום והבלתי-נמנע בסחר החוץ שלה . בעיית הגירעון הייתה קשורה להתחייבויות הפיננסיות במסגרת תוכנית "החכר-השאל", והיא נגעה למסגרת הכוללת של מסחר בינלאומי ותשלומים בשנים שלאחר המלחמה . יכולתה של בריטניה לשלם עבור היבוא, שהיה חיוני עבורה, הועמד בסכנה חמורה עקב התגייסותה המלאה לטובת המלחמה - היקף היצוא שלה ירד ל- % 30 ממה שהיה לפני המלחמה . בבריטניה האשימו גם את בנות בריתה מתקופת המלחמה במצבה הכלכלי החמור . ההחמרה, הטעימו, אמנם נגרמה על ידי קברניטיה במודע, כחלק מהאסטרטגיה הכללית שלהם לגייס כוח אדם רב ככל האפשר לטובת המלחמה . אולם, מנקודת מבטה של בריטניה היה זה בלתי-אפשרי לנתק את הקשר שבין מאמציה בשנות המלחמה לבין היציאה מכלכלת מלחמה והמעבר לכלכלת שלום . הבריטים סברו כי הקשיים הכלכליים של בריטניה, לאחר שהתגייסה באופן מוחלט לטובת הניצחון במלחמה, היו תוצאה ישירה של חלוקת האחריות בזמן המלחמה בינה לבין בנות בריתה . לאחר כניעתן של גרמניה ויפן הבריטים חשו שהם זכאים לסיוע, בשל הסיכונים הכלכליים שממשלתם לקחה על עצמה בשנים 1939 - ,1945 ונחסכו מבנות הברית האחרות . אולם בפועל התוצאה העגומה של הזנחת היצוא 9 התגלגלה בסופו של דבר לפתחה של בריטניה . ההחלטות במהלך המלחמה התמקדו בעיקר בהקצאת משאבים . החלטות פיננסיות היו שניות במעלה . בשנים האחרונות למלחמה מעורבותה של הממשלה בפעילות הכלכלית הייתה אינטנסיבית מאוד ; הצריכה הממשלתית היוותה כשלוש חמישיות מהתוצר הלאומי והכנסותיה ממסים היוו למעלה משליש מההכנסה הלאומית . בנוסף למעורבות פיסקלית מאסיבית זו, מרבית הסחורות והשירותים היו תחת פיקוח ישיר . שליש מהוצאות הצרכנים היה
|
|
|