|
|
Page:407
דיננו ולפי ימי-האבל, בכל אותה אומרים העיקרית, תפילת-האבלים — זה ״קדיש" זו לא לא . ותו רבא" שמה ויתקדש "יתגדל — ותוכנה אחרת . בשום צורך ואין בה די : לפחות היה, לו המאורע . לכל רמז שום בכלל אין אלא הנפטרת, על מלה אף שאין בלבד אווילי• גיבוב-מלים במחילה, ובכלל, איננו . זה אפילו — הקדוש״ לרצונך אני ״נכנע לו לכאורה, - - - - - - הסוג . מאותו מחמאות כחמש ועוד — ויתפאר״ וישתבח ״יתברך מקידות בחילה אותו לתקוף היתר . צריכה — לקדוש-ברוך-הוא קיבה כביכול, לו, מיתה מקנטר תחילה, בכוונה הכל כלל : הבל זה אין דבר, של לאמיתו אך שכאלה . והשתחוויות השטן . את הוא ן השטן את ומדוע "הוא", זה מי — פיקח אדם דווקא טועה ; אינני אם עקיבא, רבי התפילה : את שחיבר מי — הוא — שכול, פרקמטוט מין כזה עומד-לו אסון, התרחש הנה : כך בשעת-המעשה הוא וחשב מאוד . לפני עומד לחייו . טעם עוד ואין אבוד הכול בור-הקבר, לפני השנייה, הגילדיה סוחר — להשחית בו בוערת וחמתו ; הנזקים כל על חשבון לרבונו-של-עולם מגיש ובליבו הבור המציבה ומאחורי מעלה . כלפי ישר דברי-חירוף להטיח ויתחיל אגרופיו שני את יניף הנה בגלוי, שיכריז בחירופים . שיפרוץ : בלבד לזאת אלא מחכה ואינו השטן רם-לו 1 ק הסמוכה וגס-רוח משתולל גחמון אלא מכבודך, במחילה אינך, ריבונו-של-עולם, אתה, לתמיד : אחת : השטן לו מצפה אשר והוא ! להכירך עוד ארצה לא כלך-לך, לתוספת, ערל-לב ועוד - * לריבוני ויגיד לגן-העדן יעוף מדוייק, העתק לו יעשה מיד — הללו הדברים את ישמע אך וסוכנך שליחך — יהודי מידי : מי מידי ועוד ? אפיים אחת מנה ספגת מה, ״נו, : של-עולם והסוחר ; השטן מצפה למה הנה המנהל״ . אני כעת : הזקן בדימום, צא ובעצמו . בכבודו את ושואל מנחש הוא . אף זאת כל מנחש הקבר, על העומד השנייה, הגילדיה בן ההוא, בית לבעל אחרא סיטרא את אשים ? השטן של לבו את אשמח באמת כלום ובכן, : עצמו מתחיל וכאן שמו . ימח לו, אראה אני יקום ! ולא יהיה לא במחילה, לא, בעולמנו ? בלי זה . אחר בזה "טוב-מאוד׳ים" הקדוש-ברוך-הוא של לזכותו לרשום אתה, המבין הוא, יעשהו עפר, עד ידכאו הארור, השד את שישפיל ובלבד ? הטעמים מה לשם — טעם כל לריבונו- ביני יש חשבונות מין איזה תתערב . אל השטן, אתה, אחרות : במלים לגל-עצמות . לבין בינינו שהוא איך נסתדר משכבר״הימים, אנו שותפים הוא, ענייננו — של״עולם איוב . שבספר עצמו הרעיון אותו אתה, המבין — חוטמך . תתחוב אל ואחה עצמנו ; הם . שותפים — ואלוהים היהודי ) 331 — 230 עט' ( שם, ¥ יפה משתלבים הדברים בעלמא . תיאוסופית מסה לפנינו אין י כ אפוא, מתברר בני-מלכים, : ( ראה האדם ״הוד-מלכותו״ על בכללה ז׳בוטינסקי של בהשקפתו את להרים אלא באות אינן לאל-עליון התשבחות נם ועוד ) . אינדי״ידו ^ ליזם היצירה . כבחיר האדם של קרנו קדיש" " 407
|
|