|
|
Page:7
החושך צבע הצבעים | 9 מטאפיזיות וסופיוּת, מקרא ומגיה . בחתירתה לחשוף את השקריות שבהצהרות הגדולות ולהשתחרר מהניב הקולקטיבי שאפיין אותן, פנתה לחקר הלשון השירית, וחוללה תהליכי היתוך שחשפו אותה בעירומה, בשבירותה ובנזילותה, בסירובה לדקדוק ובעצמאותה התחבירית . ספרי שיריה גן המוח ( 1988 ) וכפר הרוחות ( 1994 ) 11 . ביטאו מהפך בשירתה וקבעו את מקומה כמשוררת גדולה של השירה הישראלית מבטה הכפול על החברה בעיניים של ילדה המתבוננות באִשּה בוגרת, ולהפך, השתכלל בפרוזה שלה . כך גם הרפלקסיה על הגירוש או הנטישה שנתקבעו בילדותה עם מות אביה, הסופר ישראל זרחי, "האיש היושב ליד שולחן הכתיבה", כפי שכינתה אותו . העקירה מירושלים אל "ארץ הכחשת האני" בקיבוץ, המפגש עם חברת הילדים ומאבקה על הישרדות נפשית בתוך ישראל העובדת באים לביטוי חזק בפרוזה : "אני מחליטה להיוולד מחדש, להיות גאה ונטולת אני בעמק יזרעאל, 12 . ובדרך הזו אני מנסה להיות קיימת, מבלי לקחת בחשבון את האני והאין-אני שלי" ואולי יותר מכל, טִלטלה זרחי את הספרות העברית בפואטיקה שביסודה תודעה חדשה : "להיות מבוגר לכתוב בילד", ו"אני נתתי לילד את הכעס . ניסיתי לכתוב 13 . הילדות אינה רק נושא מה ילדים מרגישים", כמו שאמרה בריאיון להלית ישורון בכתיבתה, אלא עצם הפעולה השירית . האצבע שתחובה בתוך ה"מַגְמָה של התוהו ובוהו", בלשונה, היא מהות של קיום בלב אי-הידיעה . משם עולה הבנה עמוקה של אפלה הרוחשת בנפש הילד ובעולם הדחפים שהוא מגלה באינטראקציה עם סביבתו, לעיתים עד כדי אכזריות והכרה טרגית . המפגש עם הפנטסטי ועם הלא- מודע המיתולוגי מרחיב את תודעת האני של הילד בראי של זו הכותבת דרכו, 14 . "ללא תחושת חציצה או גבול" בעיני זרחי הצטיירה הילדות כגבירת-העל, אֵם כל דבר : "אי באמצע החיים 15 . דומה אם כן, שבעשורים הראשונים לכתיבתה,וכל מה שיש [ בחיים ] יוצא ממנה" הדיבור אל הילד ומתוכו פתחו מרחב נשי שממנו יכולה הייתה "לשרוק ברחוב", 11 ראו, לילך לחמן, "בעד הנפש התינוקית : גן המוח", הארץ, 1989 . 4 . 7 ; "בתנופה בין המוות ליופי : כפר הרוחות", הארץ, ספרים, 1994 . 6 . 15 ; ובשינוי נוסח קל המסה בספר זה . ראו גם, "רות נצר, פליט משבר ים", מאזניים, ס"ד ( 1989 ) , 82 - 83 . דן מירון מציין את חדשנותו התחבירית והאונטולוגית של גן המוח כ"תפנית חדה" בשירתה של זרחי . דן מירון, "אי - הנחת של יצורים מכונפים", בתוך : נורית זרחי, עצמות ועננים ( מוסד ביאליק 2010 ) . 12 נורית זרחי, משחקי בדידות ( ידיעות ספרים 1999 ) , 46 . 13 שם, 493 . להיבטים של גילויי רוע, אכזריות ואלימות בספרות הילדים שלה, ראו גם שהם סמיט בספר זה . 14 נורית זרחי, מחשבות מיותרות של גברת : מסות ( הקיבוץ המאוחד 1982 ) , 8 . חן שטרס מדגישה את ציר הילדות במסותיה של זרחי . ראו, חן שטרס, ״׳הרי כולנו ילדים כלפי המוחלט' : דברים בעקבות קובץ המסות מחשבות מיותרות של גברת לנורית זרחי״, מכאן י' ( 2010 ) , 263 - 268 . 15 שם, 21 .
|
|