|
|
Page:8
8 אספת עם בנפש אחת של סוארש לקורות חייו של פסואה, ואולי דווקא בגינה, העדיף פסואה לייחס את ספרו לאחר . בכך אין רבותא . סופרים רבים פרסמו את יצירתם תחת שם עט, או חשו קרבה גדולה לגיבורי ספריהם . ידועה, למשל, אמירתו של פלובר : “אמה בובארי היא אני“ . אבל הדמיון בין שתי התופעות הוא למראית עין בלבד . ראשית, פסואה לא הסתפק בחתימה בשם אחד בלבד . הוא כתב תחת שמות עט רבים . כל אחד מהיוצרים הבדויים הללו כתב בסגנון שונה משל חברו, ומוקדי התעניינותו לא חפפו תמיד את אלה של רעיו . שנית, וזה העיקר : כל אחד מהסופרים שחתמו על יצירתם בשם שונה משלהם, היה בטוח בזהותו ובשייכות הכתוב לו ולעצמיותו, והבחירה בשם עט נבעה לרוב משיקולים פרקטיים למיניהם . לא כך פסואה . הוא סבר שלא הוא עצמו כתב את היצירות הללו, אלא יצורים אחרים שהשתמשו בו כמדיום להעברת מסריהם . סוארש מעיד כי הספר הוא אוטוביוגרפיה נטולת עובדות, שכן מדובר בביוגרפיה של מישהו שמעולם לא היו לו חיים ( סה“נ : 23 ) . ניתן היה לייחס קביעות אלה לדמותו הבדויה של סוארש, שבאמת ובתמים לא היה קיים במציאות . אבל חשדותיו של פסואה, גם בהתגלמויותיו בהטרונימים, רעיו היוצרים הבדויים, כי הוא חסר קיום, מקשים לקבל הנחה זאת . כשהוא כופל את אמירתו שהוא חש כי “איני אף אחד, אף אחד“ ( שם : 42 ) , הוא אומר זאת כיצור חי, ולא בגלל מציאותו הבדויה . אין ספק שהוא מבטא חוויה אותנטית של היוצר המושך בחוטי רעיו הדמיוניים . כיצד ניתן ליישב את תחושת האינוּת הזאת עם יצירתיות פורצת כשל פסואה ? החידתיות האופפת את האיש עצמו ואת יצירתו גם יחד גירתה את סקרנותי . אין תמה אפוא שמיהרתי לחפש אחר ספריו האחרים של פסואה שתורגמו לעברית . סברתי שמא אמצא בכתבים האחרים הסברים לתהיות שהעסיקו את מוחי ביחס לדמות המרתקת והחידתית הזאת . לשמחתי הרבה התברר לי כי בנוסף
|
|
|