|
|
Page:8
8 / / אנליזה ארגונית 28 בהמשך לכך עלה גם רעיון ה'שלישי' . אפשר לראות בכך הכרה בכוח של הפסיכולוגיה החברתית להבנת תהליכים . כבר בפתח ספרו של זיגמונד פרויד, פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני ( פרויד, 2009 ) , הוא קובע כי "הפסיכולוגיה של היחיד, במובן הרחב שאין לערער על צדקתו, היא מלכתחילה ואף במקביל, גם פסיכולוגיה חברתית" ( פרויד, ,2009 עמ' 11 – 12 ) . אחד ההוגים המשפיעים ביותר על התפתחות העבודה הקבוצתית, זיגמונד היינריך פוקס, ציין כי "התודעה, שלרוב מכונה אינטרה-פסיכית, היא נכס של הקבוצה, והתהליכים שמתרחשים במסגרתה מתקיימים בשל אינטראקציות דינמיות במטריקס תקשורתי זה [ . . . ] מה שבפנים מצוי תמיד גם בחוץ, ומה שבחוץ מצוי גם הוא בפנים" ( פוקס, ,2015 עמ' 11 ) . וקבוצה, גם כשהיא 'כאן ועכשיו', היא גם ייצוג של רשת תפקידים חברתיים, של ארגון וקהילה, כלומר יש בה ביטויים של זיקות שגם מעבר למפגש האנושי המיידי . רעיון סוציולוגי מרכזי רלוונטי בהקשר זה מצביע על הבדל ניכר בין הדיאדה לטריאדה . בהקשר הנוכחי מוצע הרעיון, שהנוכחות של 'השלישי' ( לא בהכרח באופן פיזי ) מציעה סוג מבט אחר על תהליך ההתקשרות בין שניים . זו אינה בהכרח תכונה ספציפית של שלישי נתון, אלא עצם ההתמקמות שלו במפגש . על כך העיר כבר הסוציולוג גיאורג זימל, שהצביע על היסוד מפר האיזון, פורץ האינטימיות, משבש ההרמוניה והמאתגר הכרוך בהרכב של שלישיה לעומת זוג . בשדה הטיפול עלה הרעיון בכתיבתם של תומס אוגדן, אנדרה גרין, רונלד בריטון ואחרים . אוגדן דיבר על 'השלישי האנליטי', וראה בכך סוג גורם נוסף למה שמביא עימו למפגש האנליטי הדיאדי כל סובייקט בנפרד ( אוגדן, 2011 ) . השלישי שלו הוא היצירה הייחודית שנובעת מהחבירה של שני סובייקטים יחד במפגש הטיפול, לצד נפרדותם . אנדרה גרין ניסח זאת כך : "ישנם אכן שלושה אובייקטים : שני החלקים המופרדים והאובייקט התואם את איחודם" ( גרין, ,2008 עמ' 239 ) . בריטון ( 2015 ) כינה זאת 'מרחב משולש', וכך התייחס אליו : "זה מאפשר לנו לראות את עצמנו באינטראקציה עם אחרים ולשקול נקודת מבט אחרת בלי לוותר על נקודת המבט שלנו" ( בריטון, ,2015 עמ' 68 ) . יש ביטוי לתנועה שכיחה בין נפרדות להתלכדות . שניות זו כוללת גם נכונות להשתתף בדברים וגם יכולת להזרה מסוימת . ויש פה גם הפנייה של תשומת לב לכוח שיש במבט . בהתייחס למבט סלבוי ז'יז'ק דיבר מתוך עמדה אחרת, שמכירה בשניות, על האפשרות של "התבוננות מן הצד" ( ז'יז'ק, 2005 ) – אנו משתתפים במתרחש אך גם מתבוננים בו, כביכול מהצד . לדעתו עמדה זו מאפשרת להבחין במאפיינים של ההתרחשות, שלרוב חומקים מהמבט הישיר . כמובן ניכרים הבדלים במשמעויות שבהן נטען המושג בכתיבתם של הפסיכואנליטיקאים השונים . אפשר לראות בכך ביטוי של קושי ועדות לאי-בהירות תיאורטית . אך אפשר גם לראות בכך אמירה : השלישי אינו דבר אחד מזוהה ומוצק, אין בו מהותנות ; אלא זו עמדה המאוישת באופנים מתחלפים, שמנסה להיחלץ מקטגוריזציה מוקדמת ונוקשה וניזונה
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|