|
|
Page:13
מבוא 13 לאתר ולמנוע רצח סדרתי מוקדם יותר וחלק נתון במחלוקת מחקרית בשאלה אם הם נעלמו או, שמא, הם טובים יותר בביצוע הרציחות הסדרתיות הללו . אחת הדילמות המרתקות היא באיזו אבחנה נשתמש כדי לחקור רוצח סדרתי . עצם היות רובם פסיכופתים מאפשר להם לבחור את הצד שהם רוצים להציג לקורבנות מול הצד שהם רוצים להציג לציבור . הם אינם "מצטיינים" באמירת האמת ולעיתים רוב המידע שיש לנו עליהם נסמך על מה שהם אמרו או כתבו על פעולתם . איני בטוח שזו האמת . זו גם הסיבה שאין לי יכולת לחדש בתחום העובדות, רוב המאמרים והמחקרים שקראתי אינם מחדשים מבחינת העובדות ורובם חוזרים עליהן . לעיתים הפרשנות משתנה, וכך גם נהגתי בספר הזה . דוגמה טובה לכך היא ג'ון וויין גייסי ג'וניור . הוא היה גם רוצח וגם ליצן, אבל אין שום עדות לכך שרצח מישהו מ- 33 קורבנותיו הידועים כשהוא לבוש בתחפושת ליצן . ההפך הוא הנכון . הוא פיתה את הנערים בהופעתו כאיש עסקים מכובד ומבוסס . גייסי התחפש לאלטר אגו שלו, פּוגו הליצן, כדי להופיע במסיבות, ולפעמים לבדר ילדים בבתי חולים סמוכים . "כשהוא היה במוד המתאים והלך לרצוח אותך, זה היה כשהוא היה לבוש כרגיל", אמרה רחל פנמן, מנהלת תערוכות ואירועים במוזיאון הלאומי לפשע וענישה בארצות הברית . תערוכה במוזיאון מציגה את תלבושות הליצנים לצד מעיל העור השחור הפשוט של גייסי, ומצמידה את שני צידי הטבע המפוצל של גייסי . "כשהוא היה טוב, הוא היה הטוב שבטוב", כתב בדוא"ל סנגורו של גייסי, סם אמירנטה, "אך כשהיה רע הוא היה הגרוע מכול" . בספר אנסה לענות על חלק מהתהיות שהצטברו על אותם רוצחים סדרתיים בפרשנות שאציג למעשיהם . אציג בהרחבה
|
|
|