|
|
Page:10
10 יגיל לוי ועפרה בן ישי גישות וזרמים אחדים הזינו את הגישה המעלימה את האלימות . ראשית, השירות הצבאי נתפס כמידה אזרחית נעלה ( civic virtue ) בעיקר בהשפעת עבודתו הקלאסית של מקיאוולי, בן המאה השש-עשרה ( 2001 Machiavelli, 1521 ] ] ) . הערך הרפובליקני של האזרח-חייל שוכלל בעבודות בנות זמננו . למשל, אדריאן אולדפילד ( 1990 Oldfield, ) ראה בשירות הצבאי סוג של אזרחות פעילה של הפרט, שבאמצעותה הוא משתתף בעיצוב הקהילה . ואילו בעיני ג'יימס ברק ( 2000 Burk, ) , האזרח-חייל ממלא תפקיד החורג מן היכולת הטכנית בשדה הקרב, ומשמש נשא של דמוקרטיזציה בנסיבות היסטוריות מסוימות . זוהי תפיסה המבוססת על אידיאליזציה של האזרח-חייל כאזרח הנורמטיבי, וממנה נובע דימויו של הצבא כבונה האומה, בשל היותו צבא אזרחים . זו הייתה גם המורשת הסוציולוגית של מוריס ג'נוביץ ( 1960 Janowitz, ) , שהניח יסודות לסוציולוגיה של הצבא והשפיע על עבודת הזרם המרכזי של הסוציולוגיה של הצבא בישראל בהנהגת משה ליסק . תפיסה חזקה זו שימשה גם חוקרים ביקורתיים לדה-לגיטימציה של הקומודיפיקציה של השירות הצבאי, כלומר לדיון בסוגיית הפיכתו של הצבא לשירות המוסדר על ידי כוחות השוק, עם שקיעתם של צבאות החובה בדמוקרטיות המתועשות . על תהליך זה נמתחה ביקורת כתהליך המבוסס על אי- שוויון הזדמנויות של המגויסים, אך גם כמשחית את הרעיון ששירות הקהילה הוא סוג של חובה מוסרית שלא ניתן לפדותה בתשלום, כפי שטען מייקל סנדל ( 114 – 109 . Sandel, 2000, pp ) . הגדיל לעשות התאורטיקן המרקסיסטי פרדריק ג'יימסון ( 2016 Jameson, ) , שהציע לא מכבר להחזיר לצבא את תפקידו המהפכני ההיסטורי כנשא של דמוקרטיזציה ושל מדינת הרווחה, על ידי חידוש גיוס החובה והחלתו על בני 16 - ,50 כשהצבא יקבל עליו את תפקידיה של מדינת הרווחה ויספק שירותים לכל מי שיתגייס ולבני משפחתו . מתפיסות אלה קצרה הדרך למיליטריזציה . אידיאליזציה של הצבא מטשטשת את האלימות הגלומה בפעולתו . היא אף מעודדת התמודדות של קבוצות חברתיות על הנגישות לאלימות, משום שאלימות זו נתפסת כמתַגמלת את מבצעיה בתגמול אזרחי מטריאלי וסימבולי . תפיסה זו היא שעמדה בבסיס תמיכת הפמיניזם הליברלי בגיוס נשים, תמיכה שהומשגה כפמיניזם מיליטריסטי ( 2018 Wibben, ) . האידיאליזציה של החייל מטשטשת את מעשיו, כלומר את היותו מפעיל אלימות . שנית, העלמת האלימות ניזונה גם מן הכתיבה הסוציולוגית שהבליטה את הרחקת האלימות מיחסי השליטה החברתיים, עם צמיחתה של המדינה המודרנית המערבית ( 1985 Giddens, ) , לרבות הרחקת הצבא משיטור פנים ( 1993, Mann, pp . 403 – 405 ) והרחקתה של האלימות מיחסי הייצור ( 1982 Kaldor, ) . זאת בעוד שהמדינה המודרנית מפעילה טכניקות שליטה מתוחכמות, שמרכיב האלימות הפיזית מוּסר מהן ( 1975 ] 1991 Foucault, ] ) . יתרה מזאת, התחזקות החברה
|
|