|
|
Page:13
נידוי , מוות ואבלות 13 בין חכמים לישו חורג אפוא משאלת האכילה בטהרה . הדיון הוא בשאלה מי נחשב " בפנים " ומי נחשב " בחוץ " — ישו נדון בצואה רותחת לא רק כמידה כנגד מידה על דעתו השונה בסוגיה , בעונשו יש משום סמל לעובדה שישו , כמו הצואה , מוּצא מן הקהילה ומושלך ממנה באופן המגעיל והמבזה ביותר . הוויכוח על נטילת ידיים בין ישו לחכמים מבטא , סמלית , ויכוח על גבולות הקהילה . מרי דגלס עמדה על כך שיש קשר בין הדרך שבה החברה משרטטת את גבולותיה ובין פרקטיקות גופניות שונות ) דגלס 2004 : 135 ( . דגלס טוענת שיש קשר סמיוטי בין גבולות הגוף לגבולות החברה , והריטואלים השונים שמתקיימים בקהילה הם ביטוי פיזי – גופני לקשרים חברתיים . ישו וחבריו אינם חולקים אפוא על החכמים רק בשאלה אם מה שנכנס אל הגוף מטמא , אלא מערערים על הגבולות של הקהילה ושואלים בידי מי נתונה הסמכות לקבוע גבולות אלו . ישו מציג עמדה אינקלוסיבית ואילו חכמים מציגים עמדה אקסקלוסיבית . על פי החכמים מה שנכנס אל הגוף יכול לטמא ולכן יש צורך לשמור טוב על הגבולות של הגוף – קהילה . ישו לא מוטרד ממעברי הכניסה אל הגוף – קהילה , אלא רק ממעברי היציאה מן הגוף . וכפועל יוצא , נידויו של רבי אליעזר בן חנוך על שלא הקפיד בטהרת ידיים צריך להיקרא לא רק כסיפור על הקפדה של חכמים על נטילת ידיים או על סמכותם , אלא גם כוויכוח על העמדה הראויה כלפי כניסה לקהילה ויציאה ממנה . הרחקתו של אליעזר בן חנוך מן הקהילה היא אפוא מידה כנגד מידה , שכן הזלזול בנטילת ידיים קשור קשר הדוק לתפיסה אינקלוסיבית או אקסקלוסיבית כלפי כניסה לקהילה . המקרה השני שמצא רבי אלעזר הוא נידויו של עקביא בן מהללאל . מחלוקת עקביא בן מהללאל וחכמים ) משנה , עדויות פרק ה , משנה ו ( נסבה על השקיית מים מאררים לסוטה גיורת או לסוטה שהיא שפחה משוחררת . עקביא בן מהללאל אינו סבור כי שפחה
|
|
|