|
|
Page:11
הוריות 11 נדגיש ונאמר, דרכם של חז"ל לתעל את השאלות ההלכתיות דרך בעיות הלכתיות מעין 'טכניות' איזה קורבן להביא, והאם חייב בקורבן . זו דרכה של ההלכה הרבנית . אין זו דרכה של כל היהדות . אנו בתולדות ישראל חוגים שסברו שההכרעות בנושאים העקרוניים צריכות להידון במסלול מצ ושאלותיה הפרטיות משתקף עולם של חוץ הלכתי . אך זו דרכם של חז"ל . דרך ההלכה התחבטויות ואמונות . זו גם דרכה של ההלכה להנכיח את הרעיון שדרך ה' העיקרית היא ההלכה . מרכזי ( למעשה היחידי לעבודת ה' ) . כל השאר, תפילה, פיוט, מאגיה, קיום המצוות הוא הנתיב ה תיאולוגיה וכיוצא באלו, הן לכל היותר תוספות הבאות לאחר קיום ההלכה ולימודה השיטתי ( מצוות לימוד תורה ) . אין עוד מסכת בדיני קורבנות שהשפיעה כל כך עמוק על תולדות ישראל ותרבותו . הלכות תיאורטיות ואין להן, בדורות שאחר החורבן, ביטוי יום יומי . גם כאשרזבחים, למשל, נותרו בוצעו ( אם נשמרו ) וגם אם יבוצעו בעתיד, הן יישארו ברובן הלכות טכניות המתבצעות אחרי הקלעים ללא השפעה מהותית . בסופו של דבר מבחינת הציבור הכללי השאלה האם בשר מסוים והאם מזים את הדם למעלה או למטה אלו פרטים טכניים . נאכל היום או מחר, נשרף כאן או שם לעומת זאת הלכות חטאת בשוגג מחד גיסא, וזקן ממרא מאידך גיסא השפיעו על ההתנהגות היהודית לדורותיה, ועיצבו את אורחותיה . ח י ד ו ש י ה ת ו ר ה ש ב ע ל פ ה מהם חידושי התורה שבעל פה בתחום המסכת ? רור על פערים מהותיים רבים כל כך בין דין תורה לבין רק בתחומים מעטים ניתן להצביע בבי התפתחותו במחשבת חז"ל . מצד אחד זהו תחום שבו כל דיני התורה נשמרו כמעט ללא שינוי, אך הן הורחבו בדרך היוצרת עולם מחשבתי חדש ושלם . מסכת הוריות מציגה מעתקים אלו, שבכל אחד מהם נפרט להלן . הדין . לבית דין, או לציבור העושה מה שעושה בהוראת בית ה"עדה" המקראית הופכת – העדה מניחים ש'שגגת העדה' היא טעות של בית הדין . וזאת לפי הדרשה שעדה הם בית דין םחכמי ( להלן מ"ד ) . הצד הדרשני מבוסס היטב, אך מעבר לדרשה טכנית יש כאן רעיון מרחיק לכת, הם דָבָרי הציבור המוסמכים ( ובעלי שציבור רגיל הוא רק אוסף של יחידים . רק בית דין המונופול ) לייצג ולפעול ( ולהתחייב ) בשם הציבור . כל השאר, גם אם הם רבים, הם יחידים . רק טעות של בית הדין נתפשת כטעות של העדה . מייצגו . אבל ולציבור, ואיננהוא זוכה לכבוד כמשתמע מהמקרא אך איננו מורה – הכהן המשיח כך ממעטים חז"ל בדמותו ויקרתו שלבשטעה . אגיותר מאשר סתם יחיד חייב בקורבן גדול הכהן הגדול של ימיהם .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|