|
|
Page:13
עדיות 13 להסתמך , בשעת הדחק, עתידי רשאין אם המשנה אומרת שבית די . י היחידיםרהמשמעות של דב התוספתא שוללת אפשרות יהר, קבעאם "תיצרך להם השעה" ולא כהליך , על דברי היחידים . ההסבר השלישי בתוספתא הוא כדברי המשנה . של הסתמכות על דברי היחיד גם היא מכירה בכך שבפועל המחלוקת נשמרת . ןהתוספתא שותפה למשנה במיתוס המכונן אם כ . מוצגת ) אך לדעת שני המקורות קיימת הלכה אחידה שנקבעה אי שם ( דהיינו ממשיכה להיות אדרבה . במסכת עדיות לא במשנה ולא בתוספתא ביטוי לכך שההלכה כבית הללן בשלב זה אי . של חכמים מאוחרים יותרותדברי שני הבתים בטלים מול עמד . היחס לעמדות שני הבתים זהה . חכמים אחריםב ( מ"ג ) וכלה ן יה ואבטליוהחל משני אורגים המוסרים שמועה מטעם שמע , הלל ( חלק ג במשנה ) נקבע שבדרך כלל בית שמאי מחמיריםבית ן ביבית שמאי ון שביותבמחלוק במשנה כולה עדות לתפישה ן לא אמרנו בכך שאי . רמז לכך שדברי בית שמאי דחוייםן אך אי שביחידה הראשונה שבמסכת , כל שקבענו הוא . ןבשאלה זו נעסוק להל, ש"הלכה כבית הלל" . ןאדרבה היחס לדברי שני הבתים זהה לחלוטי . הלליתרמז לכך שהלכה כבן אי
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|
|