|
|
Page:7
– חולין כרך באבבא קמ 7 . החסיד זועם, ובפועל הדבר מותראדם מסקל משדהו לשטח ציבורי פתוחכן נוהג שבעולם הנוהג הרגיל הוא שאין אבל,נזקיםד לא ליצורודים מאם מקפיעל כך משום שהחסידי ידם ) שהחסיהסיפורתברר ( כמו ברוב ל הבפועהרבים . תמקפידים על מניעת נזקים ברשו היחיד שלו המסקלותילו את רשצדק . רשות הרבים שייכת גם למסקל ונותרה שלו, וא רת יכולל יצברים, מיני דהרבים מותר לעשות כל תושברשלמדים נאלץ למכור . נמצאנו בצע ק המזנגרם נםאו,זקים ממשייםנרמים לוגינםמפגעים מסוימים, כאלה שבדרך כלל א פטור . : יםהגדרה מרחיקת לכת של השימוש ברשות הרבמציעה ) פ"י מ"ה ( עא יבבא מצבהמשנה וומר שימוש זמני שוטף מותר . נמצאנמותר להניח שם זבל וטיט, רק לא ללבון לבנים . כל פוגע . להשימוש ברשות הרבים . המניח איננו נחשב למזיק או ם שאין פשיעה בעצםלמדי שכן מותר, נובעים מפשיעהים אינםמשהתשלויב . הווה אומר ד חית הכאהמניח ,עם זאת לא מאחריות אדם על מעשיו, או מהחובה לשלם על נזקיםלהשתמש במבוי הציבורי, א במבוא . בכך ושרכושו גרם . דנ על העיקרון הזה, אלא על השאלה ינהשנה לתוספתא אהמחלוקת בין המ,ושהסברנכפי קרובה יותרד המשנהכח את הנאסר . לגבי המנימה ים ובשות הררבמה מותר לעשות מדת ההמון המקובלת למשנתנו קרובה לעלעמדתו של החסיד לגבי סיקול, והתוספתא שניותשהבאנו ושנביא במלמודיםהתבסיפור החסיד . זו ( עמדת הציבור ) היא גם עמדת הבאות . , אלא הוא נשברכדהאתחלא הניהבעל – נשברה כדו ברשות הרבים ) משנה ב ( בכתב היד ר במתכוון חייברבי יהודה אומ,בעל הכד – במים או שלקה בחרסיה חייברה אחבחליק הו י שנשברהכגון מ – אינו מתכוון פטורשוב,ששנינו ברישא, כלומר המניחמה ן הוא ומתכו – ישיבירושלממתפרשת המשנה בפשטות, אבל נוצרת חזרה מסוימת על הרישא . כך כדו . "על דעתיה אחרת : וה,יוחנן במתכוין לחרסין"דרבי עתיהדעל" : האחת,ת פירושהצעושתי ( ג ע"ג ) . במתכוין להזיק"דרבי לעזר ד . זו גם דעתו של את הכהמניחלפי רבי יוחנן, החיוב נובע מכך שהחרסים הם רכושו של להם . יק גרםז ממשנתנו מתמקדת בנזקים שרכושו של ה,הבבלי למסקנת הסוגיה . אם כן יל ( "מהלך" ) , אבל בנזק רכושו רק בנזק פעבנזקי חייב אדם שמוסיףבירושלמיזירא רבי שגם במקרה זה רכושו איננו חייב כלל . מהמשנה הבאה משמעגם אם נגרם על ידיסיבי פ להבין אפוא שרבי יוחנן והבבלי נסוגים במידתחייב . עלינו – ) ו הנייח והזיקר רכושקי ( הפ דעת האמוראים אדם חייביותו . לרים באחעל נזקים שנגרמייבת שחיה התנאכלמה מהה הרביםותאבל המניח את הכד ברש,נזק בכוונה תחילהרק בנזקי רכושו, או בגרימת
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|