sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:12

12 מאירה וייס ככלל, אפשר לומר שהמיון והטיפול בגופות שהגיעו למכון משקפים את גבולות הזהות הקולקטיבית בישראל, כאשר הגבול המרכזי הוא יהודים מול לא-יהודים . בהסתמך על גבול זה מוינו הגופות במכון . לדוגמה, אם גופה לא נימולה, כל פעולות הבדיקה מעוכבות עד לקביעה בדבר יהדותו או אי-יהדותו של בעל הגופה . אם האדם היה רשום כיהודי, אחד הטכנאים של המכון וכמה מעובדי 6 היו דרכים נוספות חברה קדישא נטלו על עצמם למול את הגופה . "לתקן" את הגוף היהודי לאחר מותו . דוגמה נפוצה הייתה הסרתן של כתובות קעקע נוצריות ( שוב, על ידי אותו הטכנאי ועובדי החברה קדישא ) . דוגמה נפוצה אחרת הייתה קבורתן של רקמות ושל דם יהודי עם הגופה . על פי הכתוב בתורה ( לדוגמה, דברים יב : 23 ) . "הדם הוא הנפש", ולכן דם שטפטף מהגופה נאסף בפיסות בד שמובאות לקבורה עם הגופה . כך גם בנוגע לקבורת רקמות, כאשר בא למכון גמלאי מטעם חברה קדישא, שתפקידו לאסוף רקמות שנלקחו מהגופה לצורך בדיקות ולהחזירן לקבר . שלוש הפרוצדורות האלה - מילה, הסרת קעקועים וקבורת רקמות ודם - בוצעו אך ורק עבור יהודים . "הקשר היהודי" של המכון נדון בהרחבה בפרקים השני והרביעי ; הפרק השני מתאר כיצד תפקד המכון כשומר חומות של הזהות הקולקטיבית-יהודית בזמן אינתיפאדת אל-אקצה ובזמני פיגועים, והפרק הרביעי מתאר את הקונפליקט בין ההנחיות ההלכתיות ובין ההנחיות המדעיות בכל הנוגע לזיהוי חלקי גופות של חיילים . הגבול השני שנמצא במכון עובר בין חיילים לאזרחים ; גופות החיילים נשמרו בנפרד וטופלו באופן טקסי כמעט . לדוגמה, אסור לקצור רקמות מגופות חיילים או להתאמן עליהן בנוהלי ניתוח . התפיסה הרווחת, שלפיה גוף החייל חייב להישאר ללא דופי מכיוון שהחייל גיבור והגוף שלו קדוש ; אסור לגעת בו, אסור לקחת ממנו - תפיסה זו חזרה ועלתה במהלך הראיונות עם עובדי המכון . נושא זה נדון בהרחבה בפרק השישי, שעניינו קציר האיברים במכון .

רסלינג


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help