|
|
Page:13
תנועת הפת " ח 13 החיבור בין הלאומיות וההיסטוריוגרפיה ניתן להבחנה בעין בלתי מזוינת בעת שעולה לדיון נושא הטריטוריה או מרחב המחיה הלאומי . לפי ג ' יימס אנדרסון , הלאומיות היא תוצר של אידיאולוגיה טריטוריאלית . כלומר , הטריטוריה היא בעלת קשר חזק אל העבר בכך שהיא מקשרת בינו ובין ההווה , ובאופן הזה מסתייעת בו על 4 מנת להגדיר את תחומיה . כתיבה היסטורית מעצבת זהות . מחקר זה דן בהיסטוריה אשר משתייכת לפרק זמן שניתן לכנותו " עבר קרוב " . לכן אתלה באילן גבוה כמו מארק בלוך אשר יצא נגד תפיסת ההיסטוריוגרפיה כמדע של העבר והדגיש את חשיבותה של זו בהבנת ההווה . לשיטתו 5 באופן הזהיש לקרוא את העבר מההווה אחורנית ולא להפך . ההיסטוריה משמשת קו מחבר ומלכד אשר יוצר זיכרון קולקטיבי ובונה הווה ועתיד משותף . לשון אחר , ניתן לומר שככזו היא משמשת מייצגת נאמנה של שדה שיח חברתי – תרבותי . הלאומיות כתופעה חברתית היא רעיון חדש . יש הרואים בה פרי יצירה מערבית אשר הובאה – יובאה אל המזרח התיכון . בעידן הרב – תרבותי , בחיים של כפר גלובלי , לא ניתן להתעלם מתופעה עתיקת יומין אשר מהווה מעין כר דשא להתפתחות זהות כלשהי — הדת . בשנות ה – 50 וה – 60 הגישה המסורתית במחקר נטתה להדגיש שדת ולאומיות הן שתי פוזיציות נפרדות , אשר לרוב מתנגשות על רקע תביעתן למעמד בכורה בעיצוב מפת הערכים של החברה . בשל הדומיננטיות של הרעיון הלאומי במאה ה – ,20 היו אף חוקרים שהכתירו אותו " כדת החדשה " . אולם מחקרים מאוחרים יותר , משנות ה – 70 וה – ,80 הצביעו דווקא על מורכבותה של התופעה הלאומית , במיוחד כאשר מדובר בתנועות שחרור מעול זרים , כאשר גם אלמנטים דתיים ) לצד אלמנטים לשוניים 6 אין זה מפתיע אםוטריטוריאליים ( ממלאים בה תפקיד חשוב . נלקחת בחשבון העובדה שבין העבר וההווה מתקיימת זיקה הדוקה ,
|
|
|