|
|
Page:14
14 רוני קליין מתעב אותו בגלל הגיאו – פילוסופיה שהוא מכיל, אשר מגיע אלינו, דרך היידגר, מהחשכה הנוכחית ( וכנראה ללא תקנה ) של אוניברסליות הנאורות . למרות הכול, אם ה"צרפתים" רגישים אליה יותר מאחרים, זה מהסיבה שמזמן, דרך רמבו, מלרמה, פלובר, פרוסט, בטאיי, ארטו, בקט - דרך מה שהם קוראים לו "כתיבה" - הם מעידים שתכלית הספרות ( בין השאר ) אינה אלא לחשוף, לייצג במילים, את מה שחסר בכל ייצוג, מה שנשכח ממנו . [ . . . ] זה הדבר ש"פילוסופים" בצרפת, ובמקומות אחרים, כמובן, שמעו, דבר אשר ביקש לכתוב את עצמו בטקסטים של היידגר . כך קרה שהאקזיסטנציאליזם, הפנומנולוגיה והמרקסיזם פינו את מקומם למחשבה אקזיסטנציאלית – אונטולוגית, "נודדת" בה במידה שהיא חסרת – מקום, מפרקת בה במידה שהיא פרדוקסלית . אין אני מנסה "להסביר" כאן מדוע צרפת היא שלקחה על עצמה מחשבה של "העבר – תמיד – עבר" . במידה ש"הסבר" הינו מותר ואפשרי, ניתן לנחש שהוא אינו ללא קשר עם היסטוריה ( שהיא יותר מהיסטוריה ) "פוליטית" שנחתמה על ידי עריפת ראשו של מלך . 2 ליוטר מקשר כאן במפתיע בין הספרות הצרפתית של המאות ה – 19 וה – ,20 שהטביעה את חותמה ב"כתיבה" מיוחדת במינה, לבין האירוע המהפכני של עריפת ראש המלך . ההיסטוריה והספרות 3 ליוטר זהיר בניסוח שלו, שכן, הצרפתית "הובילו" לפרשת היידגר . כאמור, קשה לקבוע כאן עובדות נחרצות . אנו עוסקים כאן בקשר ֹ 2 . 17 - 16 . Lyotard, Heidegger et " les juifs", Paris : Galilée , 1988, p . כל התרגומים בספר נעשו על ידי המחבר אלא אם צוין אחרת . 3 . מדובר בפרשה שפרצה בעקבות פרסום ספרו של ויקטור פריאס היידגר והנאציזם ב – 1987 בצרפת . ספר זה הראה את מעורבותו העמוקה של הפילוסוף הגרמני במשטר הנאצי ועורר סערה בחוגי הפילוסופים בצרפת, שכן רבים מההוגים הצרפתים ראו את עצמם כתלמידיו או כממשיכיו של היידגר .
|
|