|
|
Page:13
13 אות, גוף, קהילה את ההוגה הפוליטי טוקוויל . כאן צמחה המחשבה מהמאורעות ובעקבותיהם, ולא במנותק מהם . בשנות ה – 30 של המאה ה – 20 שבה המחשבה הצרפתית לחיים ההיסטוריים, בעיקר משתי סיבות : סיבה אחת קשורה למהפכה הרוסית, שפרצה ב – 1917 . מהפכה זו העירה את העוקץ המהפכני בקרב האינטלקטואלים הצרפתים והפיחה בהם להט פוליטי . סיבה אחרת קשורה להיסטוריה של הרעיונות : ההגות הגרמנית המודרנית, בעיקר הגל, הוסרל והיידגר, התחילה לחלחל לאוזני האינטלקטואלים הצרפתים, בעיקר דרך שיעוריו המפורסמים של אלכסנדר קוז'ב בשנות ה – 30 על הגותו של הגל . קוז'ב הפגיש מחדש את הפילוסופיה הצרפתית עם ה"מציאות" - "הדברים עצמם", כלשונו של הוסרל - ועם ההיסטוריה . על סמך שתי עובדות אלו אפשר להבין את הסימביוזה של ההגות הצרפתית במאה ה – 20 עם אוניברסליות מהפכנית, עם אידיאולוגיה שמאלנית מובהקת אשר מעמידה את רעיון הקדמה מעל לכול . הגות זו היא מעיקרה הגות ביקורתית, אנטי – מסורתית ואנטי – סמכותית בשיטתיות . כמו שהמהפכנים הצרפתים ערפו את ראש המלך, כך ביקשו ההוגים הצרפתים לערוף כל סמכות באשר היא, בין שהיא מטאפיזית ובין פוליטית . הביקורת הייתה לאוויר שנשמה הפילוסופיה הצרפתית המודרנית . בתנועה זו, המנטליות הצרפתית התפתחה ממרחב פוליטי רפובליקני אבסטרקטי, אשר רואה בכל השתייכות לקהילה חריגה בוטה מהתפיסה השוויונית – רדיקלית של האומה הצרפתית המהפכנית . קשר זה בין ההיסטוריה הצרפתית ובין ההגות הצרפתית נשאר סוג של תעלומה, שרק מעטים הרבו לעסוק בה . אחד הטקסטים הבודדים שמנסים לפענח תעלומה זו לקוח מספרו של ליוטר, היידגר ו"היהודים" , וכך כותב המחבר : פרשת היידגר היא פרשה "צרפתית" . אפשר לתעב ציון זה, ואני
|
|