sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:6

א ויקרא דפוס ראשון 6 פי רוש שד "ל לת ו ר ה רש"י שד"ל צפנה לפני ה ' . ואין צפון בבמה : ( יד ) מן-העוף . ולא כל-העוף . לפי שנאמר ( ויקרא כב, יט ) : "תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" - תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות ; יכול אף מחוסר אבר ? תלמוד לומר : "מן העוף" : התרים . גדולים ולא קטנים : בני היונה . קטנים ולא גדולים : מן-התרים או מן-בני היונה . פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה, שהוא פסול, שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים : ( טו ) והקריבו . אפילו פרידה אחת יביא : הכהן ומלק . אין מליקה בכלי, אלא בעצמו של כהן - קוצץ בצפרנו ממול הערף וחותך המפרקת עד שמגיע לסימנין וקוצצן : ונמצה דמו . לשון "מיץ אפים" ( משלי ל, לג ) , "כי-אפס המץ" ( ישעיה טז, ד ) . כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד : ומלק והקטיר ונמצה . אפשר לומר כן ? מאחר שהוא מקטיר, הוא מוצה ? ! אלא, מה-הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן . ופשוטו של מקרא מסורס הוא : ומלק והקטיר, וקדם הקטרה - וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙לִנְתָחָ֔יו וְאֶת-רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת-פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ יב אֹתָ֔ם עַל-הָֽעֵצִים֙אֲשֶׁ֣ר עַל-הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ : וְהַקֶּ֥רֶב וְהַכְּרָעַ֖יִם יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְרִ֨יב הַכֹּהֵ֤ן אֶת-הַכֹּל֙ יג שני וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַנִיחֹ֖חַלַֽיהוָֹֽה : וְאִ֧ם מִן-הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהוָֹ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן-הַתֹּרִ֗ים יד וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙אֶל-הַמִּזְבֵּ֔חַ א֛וֹ מִן-בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת-קָרְבָּנֽוֹ : טו וּמָלַק֙אֶת-רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר ( יב ) את ראשו : לא היה מנתח הראש ולא החלבים, אבל היה כורת הראש ( כי בשחיטה אין הראש מתפרד מן הגוף ) והיה חותך החלבים בסכין, ושתי הפעולות האלה אע"פ שאינן ניתוח ממש, הרי הן כריתה וחתיכה בסכין, ונכללו במילת 'ונתח' . ( טו ) ומלק את ראשו : חִתוך מן העורף, וכאן היה מתיז את הראש בהחלט ומקטירו לעצמו, ולמטה בחטאת ( ה' ח' ) לא היה מבדיל, לפי שדם העוף הוא מועט ואין בו די לקבלו בכלי ולזרקו על המזבח סביב, לכן ציווה 'ונמצה דמו על קיר המזבח', וגם בחטאת העוף שנאמר ( למטה ה' ט' ) 'והזה מדם החטאת' לא היה מקבלו בכלי, ומזה הטעם לא היתה המליקה אלא בראש המזבח, כדי שלא יאבד מהדם כלל ( דון יצחק ) . ונמצה : קודם שיקטיר, ואין צורך לפרש 'וכבר נמצה', אלא שתחילה הזכיר ההקטרה שהיא העיקר, ואח"כ חזר להזהיר שבשעת המליקה ימצה הדם על קיר המזבח . ורנ"ה וייזל כתב שאין הוי"ו להפך העבר לעתיד, והוא טעות .

כרמל

יונתן בשיא


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help