|
|
Page:8
8 מנהגים קבליים, למעט מקרים שאין בהם משום התנגשות עם דברי הלכה ושהציבור יכול להבינם ולאמצם . הרב משאש היה דרשן יצירתי, פורה ומקורי, גם בכתב וגם בעל פה . דרשותיו בציבור במקנס מדי שבת אחר הצהריים משכו אליהן מאות מאזינים . את ההתרגשות והחוויה המכוננת שהיו בדרשותיו תיארו כעבור שנים שניים משומעי לקחו – הרב פרופ' שלמה טולדנו ופרופ' מרסל בנאבו : זה היה בית הכנסת הכי גדול במכנאס . שעה לפני הזמן, אנשים הצטופפו בבית הכנסת . רבים ידעו מראש שאין עוד מקום ותור ארוך של אנשים נושאי כסאות השתרך ברחוב [ . . . ] הרב עומד לפני התיבה, מתח באויר, כולם דרוכים לעבר פני המלאך [ . . . ] דממת הס נזרקה בחלל . הסיפור מותח . וכשיוצאים מבית הכנסת [ . . . ] עיניו של כל אחד מתקשות עדיין להתרגל לאוירה של הרחוב . כאילו יצאו מקודש הקדשים . [ הרב פרופ' שלמה טולדנו, בתוך : אלעד פורטל, זה היו"ם, עמ' 17 - 18 ] לטקסי השבת הוא תרם תרומה מרשימה ביותר : הדרשה שלו . זו הייתה מאוישת בקהל גדול מכל הדורות, שהגיעו לבית הכנסת החדש, בו אף פעם לא היה מספיק מקום כאשר הוא דיבר . קולו העבה והקצת צרוד במהירות השתיק את הקהל הנלהב . הכל התאמצו לשמוע אותו [ . . . ] הדרשה הסתיימה והקהל הושתק והופנט באמצעות אזכור של ימות המשיח . אני עזבתי את בית הכנסת עם תובנה חדשה ומאושר . [ פרופ' מרסל בנאבו, בתוך : יהודית ( קולט ) טויטו, "דמותו של הרב בספרות יהודי צפון – אפריקה בשנים 1896 - 1996 ", עמ' 140 ] אין ספק כי מדובר באחד הפוסקים החשובים במרוקו במאה העשרים . איש אשכולות, שבאישיותו השתלבו התכונות של בור סוד ומעיין המתגבר, שהשכיל להביט נכוחה אל המציאות המודרנית ואשר מתוך המורשת היהודית בכלל ומורשת העומק המרוקאית בפרט הצליח לאזן בין העולמות . ראויה דמותו של הרב משאש להיות נוכחת בציבוריות הישראלית ולגוון את השיח בשפת עומק זהותית, מסורתית, הומניסטית, קשובה ודיאלוגית . יהי רצון שמאמר זה יהיה בבחינת "דובב שפתי ישנים" .
|
|
|