|
|
Page:14
14 אורטל סלובודין החלו להצטבר עבודות המתארות את הקשיים שעמם מתמודדים אנשים בתהליך הרילוקיישן, ואת ריבוי המשאבים שעליהם להשקיע בתהליך ההסתגלות . יתר על כן, חוקרים החלו לתעד את הנזק לתחושת ה"עצמי" המתרחש בקרב נשים הנלוות לבני זוגן, בעיקר כאשר המעברים הם חוזרים ( 2011 Cooke 2001 ; Finch 1983 ; Jervis ) . ההבנה שרווחתן של נשים היא גורם מכריע בהצלחת הרילוקיישן הולידה גל של עבודות אקדמיות אשר רובן משתייכות לדיסציפלינה של חקר ארגונים . עבודות אלו מתמקדות בגורמים המנבאים הסתגלות מוצלחת המתבטאת בפתיחות תרבותית, ברשת חברתית, בתמיכה ארגונית וכדומה ( 1997 Pellico and Stroh ) . לעומת זאת, נעדר מן השיח האקדמי דיון יסודי בחוויה הרגשית של נשים כאשר הן ניצבות בפני טלטלה חריפה בזהות שלהן, ובהשפעתה על היחסים המשפחתיים, החברתיים והמקצועיים שלהן . למרות האובדן המשמעותי שנשים חוות במעבר למדינה זרה, בספרות המקצועית קיימת התייחסות דלה למנגנונים השונים אשר באמצעותם נשים פועלות לשיקום הזהות שלהן ולכוחות החברתיים והתרבותיים המעצבים את בחירתן במנגנונים אלו . מ'בת זוג נגררת' ל'בת זוג נלווית' - שאלה של טרמינולוגיה בספרות המקובלת בתחומים משאבי אנוש ומנהל עסקים, אדם שעבר למקום אחר בשל הזדמנויות העבודה של בן הזוג מכונה בדרך כלל Trailing spouse ( "בן הזוג הנגרר" או ה"נסחב" ) . מקור הביטוי Trailing spouse נותר מסתורי למדי . המושג הוזכר לראשונה בתחילת שנות ה- 80 על ידי מארי בראלובה ( 1981 Bralove ) בעיתון וול סטריט ג'ורנל , אך ישנן עדויות לכך שהמושג היה בשימוש גם קודם לכן . למעשה, המושג הופיע בספר רפואה שראה אור בשנת ,1978 אך משום מה הכותב מכחיש את היותו ממציא המושג ( 1978 Stevens, Goodman, and Mick ) .
|
|
|