sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:8

8 רות נצר המצלמה ואז, לרגע, קליק המצלמה נהיה תחליף לאיזו מוחלטות שמאשרת את תוקף הקיום . לכן אני חייבת לצלם . לצלם ולזכור . הצילום הוא נקודתי, חד – פעמי, בודד וייחודי . הוא זיכרון של הבקעת הרגע . במובן זה הוא דומה לשירה, שכן לעתים קרובות זה מה שהשיר עושה - מתעד את רגע החוויה של עצמו . וכמו שהמשורר צ'סלב מילוש כותב : "הוא אינו מבקש דבר / הוא רוצה רק דבר אחד יקר ערך : / להיות אך ראייה צרופה בלא שם / [ . . . ] בגבול שבו תם האני והלא – אני" ( מילוש 1989 : 65 ) . במובן זה, הצילום עוצר את הזמן והוא חוויית זֶן . כפי שכתבתי : "מה שבקצה האצבע המורָה : 'זֶה' / ותמיד מֵעֵבֶר לה / מה שנמצא ממש כאן / נוכַח פנֵינו" ( נצר 5102א : 16 ) . לפעמים הצילום בוחר את הרגע . בוחר חומרים ומנפה אחרים . מייפה את המציאות בברירה אסתטית ; מה לצלם ומה לא, ומה מצטלם יפה אפילו כשהוא מכוער . צילום טוב מבחינתי הוא צילום שמעניק לי תחושה פואטית של המציאות ומגלה את נשמת הדברים . איך זה קורה ? המסגרת של התצלום ממרכזת את המבט אל קטע מהתמונה הנקלטת בעין המצלמה, ומאפשרת לתהליך של מיקוד התודעה להתרחש . באיזשהו אופן מסתורי מתרחש אז שינוי במראה המצולם, כשהוא ממסגר עצמו ותוחם עצמו מפני ריבוי הפרטים שסביבו . המִסגור בחלון ה"פריים" מחייב להתבונן בפרט שנבחר מתוך המציאות . הוא הופך להיות "הבן הנבחר", המיוחד לנו, מתוך ההקשר של המציאות שסביבו . הוא ממרכז אותנו אל המיקוד האנרגטי סביבו ואז, כאילו הוא עצמו חש את המבט המתפעם ומשהו קורן מתוכו . כך מתרחש גם בתצלום אדם, כשאנו מתבוננים ישירות אל מבטו, ללא מבוכה, בלי למצמץ, והוא משיב מבטו ישירות אלינו . אזי, כפי שכותב הפסיכואנליטיקן מייקל אייגן ( Eiegen ) , יש רגעים שבהם פניו הם "מרכז היקום, כמו מרכזה של מנדלה חיה"

רסלינג


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help