|
|
Page:10
10 הולדת אב שאולי עדיף להתאים להם את התרגיל, להציע שיכתבו על אירוע מכונן מהשירות הצבאי, מהילדות, מהזוגיות . גם האפשרות להשאיר את הנושא פתוח לבחירתם חלפה במוחי . עד אז חשבתי שלגברים אין מה לומר על לידה, או ליתר דיוק, בכלל לא התעניינתי בכך . מאז שהפכתי לאמא, לפני 18 שנה, נמשכתי בלהט לנקודת המבט האימהית — בכל גיל של הילד או הילדה ובכל שלב באימהוּת . חדורה בסקרנות טבעית, ריאיינתי אמהות לנשים בהיריון וסבתות טריות כדי לשמוע מה הן חושבות ומרגישות כשבנותיהן הופכות לאמהות בעצמן ( הולדת סבתא ) , למדתי כיצד משתקפת האימהות מבעד לעיני מאה בנות ובנים ( מאה אמהות, מאה זיכרונות ) , וגם בספרי האחרון, שעסק בגיל ההתבגרות ( ילד טוב דיו — להיות הורה למתבגרים ) , דיברתי בעיקר עם אמהות למתבגרים ומתבגרות . בהחלטה של רגע, אולי בזכות ההיכרות המוקדמת עם הגברים שבקבוצה ואולי גם מתוך סקרנות לראות לאן זה ילך, החלטתי להיצמד לתוכנית הסדנה הקבועה שלי . ואיזה מזל שכך עשיתי . למחרת ביקשתי משבעת המשתתפים לכתוב טקסט על הלידה הראשונה שלהם, כלומר, על הולדת הבכור או הבכורה שלהם . כולם תלו בי מבט תוהה, אולי מופתע, אבל אני, שמורגלת כבר למבטים מסוג זה בסדנאות הכתיבה, לא נסוגתי . מרגע הינתן התרגיל, נדרש זמן כדי לעבד את ההנחיה, למצוא את קצה חוט הסיפור האישי שיחבר כל אחת ואחד לנושא . "כתבו על הלידה של הילד או הילדה הראשונה שלכם," חזרתי על משימת היום והרחבתי — "מה היה שם ? מה אתם זוכרים ? "
|
|