|
|
Page:8
תודות 8 ד"ר יעל גרנות-ביין על התמיכה בהוצאת ספר זה . תודות שלוחות למנהלי עובדי וספרני הארכיונים והספריות ברחבי הארץ שסייעו לי במחקרי : תודות לאנשי ארכיון המדינה והארכיון הציוני המרכזי, תודה מיוחדת לעובדי הארכיון של מכון ז'בוטינסקי ובראשם המנהלת אמירה שטרן, שטרחו עבורי בזמן המחקר לאחר מכן גם בהתקנת הספר . תודה והוקרה לאנשי ההוצאה לאור של מכון בן- גוריון לחקר ישראל והציונות בשדה בוקר, אוניברסיטת בן- גוריון בנגב, לשופטי כתב היד ולעורכות, שקריאתם המדוקדקת והערותיהם עקרו מכשולים רבים מטקסט זה . אם נותרו בו שגיאות, האחריות עליהן היא שלי בלבד . אחרונים בתודות, אך קרובים אל לבי – חברַי ומשפחתי, שעזרו לי ותמכו בי לאורך כל הדרך, ולא אמנה כאן את כולם, תודתי להם תימסר אישית כראוי לדברים שבלב . והיבט אישי . . . בשנת 1978 החליטו שלטונות המדינה להעניק את אות המחתרות ואות הקוממיות לאנשי המחתרות אצ"ל ולח"י . אבי, מרדכי, ז"ל ( 1923 - 2002 ) , איש לח"י שנעצר בידי הבריטים וישב בבתי הסוהר בארץ ובמחנות בקניה אריתריאה וסודן כל תקופת עלומיו ( 1944 - 1948 ) , היה בין המועמדים לקבל את האות . נשלחה אליו מעטפה מלאה בטפסים, והוא התבקש לפרט את מעשיו במחתרת . מעטפת הטפסים מילאה אותו כעס רב, ובצורך למלאם ראה עלבון צורב . האירוע הזה הוביל לוויכוח מתמשך ביני לאבי בנושא זיכרון, הנצחה ומקומם של אבי וחבריו בזיכרון הלאומי . דבריו מאז חרוטים בלבי : 'לא עשיתי דבר על מנת לקבל פרס . עד עכשיו חייתי בלי אותות אלה, תודה רבה - בלי טובות, אני אמשיך לחיות בלעדיהם' . אנו, בני המשפחה וחבריו למחתרת, ניסינו לשכנע אותו להגיש את הטפסים, אך הוא עמד במריו . 'איני רוצה', אמר, 'אין לי חלק בכל זה, את תפקידנו ההיסטורי מילאנו כטריגר . אין צורך בכל היֶתר, המציאות היא האותות שלנו', הצהיר תדיר . לבסוף מילאו את הטפסים אחרים, והאותות ניתנו לו באחד מהמפגשים של חברי המחתרת . כעסוֹלא שכך, ואני הוספתי לנהל אתו ויכוחים על הנצחה, זיכרון והיסטוריה . שנים עברו . חודשים מספר לפני מותו, בשנת 2002 , הוא הגיש לי מעטפה מלאה טפסים של העמותה המנציחה את אנשי לח"י : 'זה בשבילך', אמר, 'את יודעת מה עושים עם זה' . 'ואתה', שאלתי אותו, 'מה דעתך ? אתה מסכים ? ' . הוא הניד בראשו כאומר כן, ולא השמיע קול . . . ספר זה מוקדש לזכרו של אבי מרדכי גראוויס ז"ל 'לוחם חרות ישראל', שבדרכו הצנועה חי בסער את האמת שלו ללא פשרות, אך השכיל להנחיל לנו את הספקות והשאלות . ולכבודה של אִמי, מזל לבית פלקון, תבדל"א .
|
|