|
|
Page:8
8 משעה שהתיישבתי בחלל הפרטי וביקשתי לדבר על הכתיבה, על השורות הקצרות שלהם, נאלצו כללי האירוח להדחק הצידה, כדי שתתרחש השיחה, שהיא למעשה הכנסת האורחים שלי . הדימוי של "הכנסת האורחים" בנוגע למלאכת השירה, שימש פעם את צ'סלב מילוש, המשורר הפולני חתן פרס נובל, שכתב בשירו "ארס פואטיקה ? " : "זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו / כמה קשה להישאר אותו איש, / כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת / ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים" ( מפולנית : דוד וינפלד - "אור יום", הוצאת אבן חושן 2013 ) " . * * * בספר מופיעות שיחות עם שלושה-עשר משוררים ומשוררות, אותם בחרתי מתוך שיחות רבות שערכתי במהלך עשרים השנה האחרונות . הוא אינו מהווה משנה סדורה של השירה הנכתבת בישראל, אלא משקף מנעד קולות שבחרתי להציג . כל אחד מן הכותבים והכותבות נתן לי חוט איתו יכולתי להתהלך בשורותיהם, ואותו אני מבקשת להושיט לכם, הקוראות והקוראים . הוא גם מציע תנועה מעגלית – תחילתו בשיחות מוקלטות, בקול . אחריתו בשחזור הקול, קולה של המשוררת או קולו של המשורר במלים כתובות . על כן, הקפדתי להשאיר את שפת הדיבור שלנו גם על גבי הדפים שלפניכם . אתם מוזמנים אל שלוש-עשרה שיחות דרכן ניבטות ונשמעות העברית ושפות אחרות של אזרחי הארץ הזאת, מהן נוצרה לשון השירה של כל אחד מן האורחים, וגם ניסיון לברר מהי הלשון הזאת . וכמספר המשוררים מספר התשובות . כי הלשון, כתב ח . נ . ביאליק במסתו "גילוי וכיסוי בלשון", מגלה טפח ומכסה טפחיים, והמשוררים הם אלה שמעיזים להציץ אל התהו המנצנץ בין כיסוי לכיסוי . "אדם הולך על זיכרונות, הם הנעליים שלו" אמר פעם המשורר אבות ישורון, והשיחות, עבורי, היו גם עבודת זיכרונות שביקשתי לערוך עם הכותבים . יש והדיו בעטם היא תוצר של הגירה, של מחיקת שפת האם, והמעשה השירי הוא שדובב את הזיכרון, את גבולות הפצע, אבל גם את
|
|