|
|
Page:3
__Terminal 3 לא רק קורונה ר ח ל ס ו ק מ ן הדבר הנורא הזה הוא אפור כשמיכת צמר אטומה, שאינה מאפשרת נשימה עמוקה — לא שאיפה ולא נשיפה . אין מַעֲבָר של קרני אור מֵעֵבֶר למציאות . הן אפלות כמו האור במרחק שנים . לו היה הדבר שחור, ניתן היה לעצום עיניים ולחלום . האפור מחניק, מערפל את המחשבה, את החושים, מאיים כמו חדר אטום עטוף בניילון נצמד . מדי יום, כשאני מתעוררת, אני שואלת : איפה הרוח ? “השלמות אינה באה לא דרך הטבע ולא דרך הלימוד, אלא 1 מתת – אלוהים היא” . לעתים אצא אל החוץ לראות שמים פרושים בתכלת מוארת ונעימה . ברגעים אלה הבדידות נחשקת ומלטפת . כמה נכונה השהות השקטה בינות לעצי פיקוס בנימיני, המשיר מעליו את פירותיו העגלגלים והנוקשים, לצלילי מפגשם עם הגג, שרצפתו בלטות מנומשות של פעם . התבונה האנושית הפשוטה אינה רוצה אלא לצאת ולבקש מענה ברור להנאה האסתטית, המתעוררת תוך התבוננות ביופיו של הטבע . האם יכול מעשה האמנות להתהוות מתוך מוּדעוּת ? האפשר להחליט עליו מראש ? האם מתקיימת שליטה של הרצון ? ואיך אני מעזה לבקש מאמנים לשלוח עבודות שנעשו בתקופה האחרונה כדי לסמן מפה של עשייה אמנותית, שתבטא את רוח הזמן הנורא הזה ? כל העבודות שנבחרו לגיליון הנוכחי נוצרו, ללא ספק, ברגעים של חסד ושל כאב, המשקפים את רגעי האמת בהתהוות היצירה ומאפשרים לגעת ברוח, לגעת במציאות, שנכפתה עלינו עם פרוץ המגפה . עם זאת, כל אמן בדרכו נותר נאמן לכתב ידו הייחודי, והקורא יכול להתבונן בעבודתו כבדיוקן אמן, שתווי פניו מוכרים . כעורכת נטלתי לעצמי את החירות לבטא — באמצעות עבודותיהם של אמניות ואמנים ישראלים — את תחושת האין אונים . 2 “הגזע הזה והארץ הזאת והחיים האלה יצרו אותי” . 1 אפלטון, מינון [ 380 לפנה“ס ] , תרגום : אריה סימון ( ירושלים : י“ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1975 ) , עמ‘ 81 . 2 ג‘יימס ג‘ויס, דיוקן האמן כאיש צעיר [ 1916 ] , תרגום : אברהם יבין ודניאל דורון ( תל אביב : עם עובד, 1992 ) , עמ‘ 176 . מ א מ ר מ ע ר כ ת
|
|