|
|
Page:8
דן מירון | 8 | אל שכונות ירושלים המיושבות על ידי מי שאינם בני ברית ואינם נזקקים לאותיות אשוריות, ולכן לא יכירו בו שהוא 'משוגע' כביכול . התושבים מניחים לו לנפשו ומזונותיו מצויים לו בשפע ; אף על פי כן אין הוא מוצא לעצמו מנוחה . מתוך תהייה שאינה חדלה על ישראל, אותם 'רחמנים בני רחמנים' ששינו יחסם אליו מסיבה שאינה מובנת לו ו'נעשו פתאום אכזריים' ( עגנון 1959 , ה : 283 ) , מתרחש אצלו 'ערבוב הלב' . חידת התמורה הבלתי מוסברת מנקרת במוחו, אלא ששכלו ה'כלבי' אינו מספיק לו כדי 'לעמוד על אמיתות הדברים' ( 284 ) . אפילו בשנתו אין הוא מוצא מנוחה, והוא ננער ממנה בנביחות 'פעמים מתוך יסורים ופעמים מתוך שדומה עליו שמודיעים לו בחלום מה יעשה' ; אבל כשהוא מקיץ מתפוגגות הבטחות החלום והוא נותר בספקותיו ובייסוריו ורואה עצמו 'כאותו גרמני שפייט עליו פייטנם, הנה אנוכי עומד שוטה עלוב, והרי אני חכם כמות שהייתי' ( 286 ) . הדברים מצוטטים מתוך אחד הטקסטים הידועים ביותר בספרות הגרמנית, ואין ספק שהיו מוכרים לקוראים רבים — אולי למרבית הקוראים — בעת שנכתב 'תמול שלשום' . הם נטולים, כמובן, מן המונולוג שבו פותח פאוסט את התמונה הראשונה ( 'לילה' ) בחלק הראשון של הטרגדיה מאת גתה . פאוסט, המלומד המאוכזב והמיוסר, קובע כי לאחר שחקר וחיפש את האמת בפילוסופיה, בתורת הרפואה, בתורת המשפטים וגם בתאולוגיה והעלה חרס בידו, עומד הוא בידיים ריקות ממש כפי שעמד לפני שהחל בחקירותיו : ‘Da steh’ ich nun, ich armer Tor, Und bin so klug als wie zuvor ! ’ ( פאוסט חלק א, טורים 358 – 359 . 'ואני, שוטה עלוב, ניצב / אותו חכם כאז עכשיו' — תרגום יצחק כפכפי : עמ' 27 ) . עגנון תרגם את הדברים תרגום מדויק . אזכור זה של המונולוג של פאוסט איננו אלא אחד ממאות האזכורים הספרותיים, העוטפים את סיפור יצחק / בלק במעטפת אינטרטקסטואלית עבה . בייחוד מרובים אזכורים וציטוטים מסוגו באותם פרקים ב'תמול שלשום' שבהם מגולל המספר של עגנון את הרהוריו של בלק, את 'חקירותיו' הכלביות ואת שיטוטיו בעולמות
|
|