|
|
Page:5
5מבוא ניםולבֹ העץלחרשיהוויוציאֻ' הביתפקדיםהמֻ המלאכהשיעֹ ידֵעלןכּהמתֻהכסףאתונתנו : 'הביתשיםהעֹ הביתעלצאיֵ אשרולכל'הביתבדקאתלחזקבמחצֵואבניעציםולקנותהאבןצביולחֹדריםולגֹ : לחזקה המובאהכסףמןכסףוכליזהבכליכלצרותחצֹזרקותמִמרותמזַ כסףפותסִ'הביתיעשהלאאך : 'הבית : 'הביתאתבוזקווחִהויתנֻהמלאכהשילעֹ כי : שיםעֹ הםנהבאמֻכיהמלאכהשילעֹ לתתידםעלהכסףאתיתנואשרהאנשיםאתשבויחַולא : יהיולכהנים' הביתיובאלאחטאותוכסףאשםכסף מסכת תמורה מסכת תמורה עוסקת בפרט צדדי בהלכות קרבנות . לפי התורה אסור להמיר, כלומר להחליף ת קרבן בקרבן אחר . התורה קובעת גם עונש מרתיע : שתי הבהמות הופכות לקודש, ובעל הבי ל הרחיבו"מפסיד . איסור המרה נאמר בערכין, אם בעל הבית הקדיש בהמה הראויה לזבח, וחז ולא כשאמר"בהמה זו לקרבן"זאת לכל קרבן שאדם הקדיש . מן הסתם מדובר כשאדם אמר מבלי לנקוב בבהמה מסוימת, אבל בשלב שנקבעה בו הבהמה אין הוא רשאי"עלי בהמה" מעשר בהמה . דיני ערכין נדונו במסכת ערכין, ומעשר בהמה בפרק להמירה . הפסוק השני עוסק ב האחרון של מסכת בכורות . תמוה הוא שהתורה אינה מזכירה קרבנות נוספים כגון פסח ובכורות, והמשנה תעסוק בכך בהרחבה ) פרק א ( . מסכת תמורה עוסקת באופן כללי בדיני המרה ובמקצת דינים העוסקים בקרבנות . המרה היא א ( , וזאת "א מ"ת קרבן בקרבן אחר . ההחלפה עצמה אסורה, כפי שתקבע המשנה להלן ) פהחלפ בעקבות התורה הקובעת זאת במפורש . ההמרה מתבטאת בכך שגם הבהמה השנייה הופכת לקודש כמו הראשונה . ההמרה היא עבֵרה לכל דבר, אך לעתים היא נחוצה וזאת כאשר הקרבן ישירות לקרבן או להקדש . אבד, ובתנאי שמדובר בבהמה שיועדה סיבות ההלכה איסור התמורה מופיע בתורה, ולפיכך בעצם לא עלינו לדון בסיבותיו . עם זאת יש להדגיש שחכמים עצמם דנו בנושא, ונראה שטעמה של ההלכה המקראית ) כפי שהבינו אותה ( השפיע א הצענו שני הסברים, האחד משפטי והאחר חברתי ) קנס ( . "א מ"על קביעת ההלכה בימיהם . בפ
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|
|