|
|
Page:12
מסכת בכורות 12 מעלהרכו, והבבלי מוסיף ודורש פדיון בשה חי בן שנה שערכו הרבה לעכסף ויש מחלוקת על משקל . טהורהבהמהבכור לפי דין תורה בכור בהמה טהורה הוא קרבן ) שלמים ( של הבעלים, ובמדרשים מתנהלים דיונים מעמדו כקרבן . הדיונים הללו ממשיכים אחרי החורבן, ובקריאה המכמה ימים מותר לאכלו ו וזו" : אים כדיונים מעשיים אף על פי שבפועל אי אפשר היה לקיימם, כגוןרשטחית הם נ ולילהימיםלשניטרפוןרבידרש ? נאכללכמהבכור . ביבנהבכרםלחכמיםלהנשאשאלה . קליםקדשיםושלמיםקליםקדשיםורכבלהםאמר 14 ! למדנו ! רבינותלמידיולואמרו . [ אחד ; 411'" ) ספרי במדבר, קיח, עמנאכליהאהבכוראף,דחאולילהימיםלשנינאכליםשלמיםמה ( . בוויכוח המדרשי משתתף רבי יוסי הגלילי . אמנם הדיון 88'עממדרש תנאים לדברים, טו כ, בהיעדר מקדש . דומה,ןנראה מעשי אך כולו תאורטי, שכן מדובר בו במצב שאחרי החורב מ"ח ( , והדיון הוא רק על מקורהמשנה, זבחים פ" – שההלכה בו ידועה ) ממסורת המקדש ? מדרשי לה . ים ) משנה, הובא הבכור למקדש ונאכל על ידי הכוהנמכל מקום, בזמן שבית המקדש היה קיים בפועל לא . זבחים שם ( . סביר שהבעלים צריך היה להביא את הבכור למקדש ולמסרו לכוהנים ואחריותו של הכוהן הייתההכול עלו, לפיכך יכול היה הבעל לטפל בבכור ולתת אותו לכוהן, בר מסתבר . אך הדלהביא את הבכור למקדש . אין על כך עדות מפורשת, לאחר החורבן נקבע הסדר מעניין : הבכור ניתן לכוהן והוא ) הכוהן ( מתייחס אליו כאל הקדש, ליהנות ממנו . על כך הוחל הכלל "ירעה עד שיסתאב", כלומר הכבשוכלומר מטפל בו ואסור ל רבן ירעה ואסור בהנאה עד שייפול בו מום, ואז יהיה מותר לאכילה, כדין כל ק ( ) או הפרה קדש ואי אפשר להעלותו . הפתרון הזה נקבע לשלל מקרים שבהם אי אפשר להעלות אתשהו חים פ"ט מ"ו ( , או פסח שהוקדש שלאספ הקרבן, כגון פסח שהוקדש, ברח ונמצא ) משנה, וכן במקרים דומים ) להלן פ"ב מ"ו ועוד הרבה ( . בדרך ,כהלכה אך עדיין נחשב כהקדש ) שם מ"ז ( ) נפל בו מום ( נמכר ודמיו נחשבו להקדש מזבח ) קנו בהםשהסתאבכלל בזמן הבית לאחר נאמר במשנה אלקרבן שלמים תמים ( . אחרי החורבן, ובמקרה שלנו, מותר לאכלו . כרגיל רק בעקיפין אנו שומעים עלבמפורש ובמחודד מה דינו של בכור בהמה טהורה לאחר החורבן ; כלומר הבא מדרש לשיטתך . 14
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|