|
|
Page:10
מסכת בכורות 10 דירות אחרות, בלתיבהמות נהוא הבהמה הטמאה הנפוצה ביותר, אבל במשק החקלאי היו גם בהמהבכלטהורות, כגון סוס . בספרות ההלכתית התנאית יש בכך דיון ישיר רק בתוספתא, " רביאמרועודובמדרש : " ( , 435'" ) פ"א ה"ג, עמבלבדחמוראלאבבכורהב שחיילךאיןטמאה ? וגמליםסוסיםפטריולאחמוריםפטרילפדותישראלראומהאלעזררביאתשאלתינאיחנ ואחדאחדכלשאין,בלבדחמוריםאלאשעהבאותהבידןהיהשלא . היאמלךגזרתליאמר " ) מכילתא דרבי ישמעאל, ושמלותוזהבכסףוניןעטחמוריםתשעיםעמוהעלהשלאמישראל , "היסטורי" ( . אם כן ברור שאין פודים ולד סוס, וההסבר 771'מבשלח, מסכתא דעמלק, א, ע " ) מכילתא דרביסוספטרולאגמלפטרולאחמורופטרשראל . כמו כן : "שרק על חמור צוו י . 9 ( 34'שמעון בר יוחאי, יג יג, עמ מרשנאמתוך : אומרהגלילייוסירבישרק בכור חמור חייב בפדיון : "השגם בבבלי מובאת דר פטרילואפיאנישומע, 'תפדההטמאההבהמהבכורואתהאדםבכוראתתפדההדפאך' . וגמליםסוסיםפטריולא , לךאמרתיחמורפטר – חמורפטר ? תלמוד לומרוגמליםסוסים ? . . . " ) ה ע"ב ( . בהמשךדברבכל – וגמליםים סוספטרי,בשה – חמורפטרי : אומראניועדיין ה אחרות ) שם ו ע"א ( ; אין בכך כדי להוות בסיס לטענהשהסוגיה מועלות שתי הצעות דר שהייתה קיימת דעה חולקת . , והוא מדגיש כי זו 10 זאת, פילון קובע במפורש שגם בכורי סוסים וגמלים חייבים במצווהםע בעיקר מגדלי צאן ובקר" . אינני בטוח שתיאור זה רֵאלי . םהכנסה גדולה כיוון ש"בני אומתנו ה דברי יוסף לפרעה, וספק אם יש כאן תיאור של ארץ ישראל בימיו ) סוף ימיהוא חוזר בכך על כאשר הארץ הייתה מיושבת בצפיפות . אם כן, עדיין אין בתיאור הוכחה שאכן נהגהית שני ( ב ף את ההלכה הצדוקית שהאינטרס הכלכליקשהמצווה למעשה בציבור הרחב . ייתכן שפילון מ ים . מכל מקום, הדרשות הרבות מעידות שחכמים רצו נשלה גלוי, להגדיל את הכנסות הכוה בדברי פילון . הלכה דומה ) שאין פודים אלא בכור המשתקפתלשרש את העמדה ההלכתית חמור ( מבצבצת מתוך המשנה בפ"ד מ"ד, כפי שנראה בפירושנו . וה הלכה למעשה ? יוספוס אינו מזכיר את המצווה, אף על פי שהוא עוסקוצהאם התקיימה המ ים במעשרות האחרים ובזכויות הכוהנים . בספרות ההלכה נזכר פדיון הבהמה לעתההרב ות, אבל כמעט כל האזכורים הם ברמה העקרונית . בספרי מובא סיפור על שאלה שבאה קרוב שמתבכורביבנהבכרםחכמיםלפנישנשאלהשאלההיאזו, תפדהפדהאךלפי חכמי יבנה : " . בהמשך המדרש חוזר בו הדרשן מדרשה זו 138 ' ודרשה דומה מפסוק אחר בספרי במדבר, קיח, עמ 9 הדרשני חריג, ונראה שישיוןנה . הדיון הדרשני אפוא חריג . גם בבבלי הדשופןאוק בודורש את הפסו ההסתייגות מחלק מהדרשות . היה מתאים לפרש שיש מי שחלק על ההלכה, אבל אין רמז במקורות לדע חולקת . . 631על החוקים א 10
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|