|
|
Page:14
14 מבוא – חולין ין רוח לאומית יהודית, חר, כידוע, מוטיבים יהודיים והפגרופוס בכמובן ( . הצייר של דורא או אך ידיעותיו את ההלכה מחייבות בדיקה מחודשת . ים הראשונים . רקמוסברת בשני הפ,המכונה "סימני שחיטה",מכל מקום צורת השחיטה ני השחיטה מצוות דאוריתא . ורה ומקובלת . ברור שחכמים ראו בסימידועה, ברלחכמים היא אמר לי, רבי אין שחיטה מן הצואר, אמרתי לו,"ל רמוז על קיומה של גישה שונה . "סורת חזבמ בני מה ראיתה, והלא שחיטה עצמה היא גופה מן התורה, שכך שנו חכמים, בעולה בחטאת אחדשנים בבהמה שחיטתו כשירה, ורובו שלאחד בעוף וובכל זבחים כולם, השוחטם ובאש ה מהצוואר איננה מדאוריתא, ( . השואל טוען שהשחיט 73 - 72 ט, עמ" ) תנא דבי אליהוכמוהו מקובל להניח שהעמדה של השואל איננה מסורת . ואפשר לפיכך לשחוט גם בצורה אחרת . 8 מהצוואראים שוחטיםי אף עמדה קראית שכן הקרולהלכתית אלא דבר שטות או כפירה, א אך לא בלתי ,חריגהלכתית,אך אין להתעלם מהאפשרות שהדברים מבטאים עמדה פנים ה אפשרית . פה, על פי אותו עקרון לפיו נקבעו דיני סוכה, - צורת השחיטה היא פיתוח של התורה שבעל ה וושטל הפרטים הללו ) שחיטת קנשכדיני תפילין . וכיוצא באלו . הרושם הוא שחז"ל מניחים סיבהאין כלמהתורה . כמובן שאין להם הד מפורש בתורה שבכתב, אךםומה לאלו ( הוכד ן ( . מכל מקום במקדש בודאי היולחשוד שאינם קדומים ביותר ) מסיני, או מימי בית ראשו וחז"לף,כללים קבועים ומפורטים . קשה גם להבין מדוע בתורה מדובר על מליקת קורבן עו ה פשט כתוב, ושוב,יבת דוקא שחיטה . הדרשה המוצעת איננלחולין מחיקבעו שאכילת עוף מן הסתם זו הלכה קדומה ביותר . הניח, שנותר רק ל . לעומת זאת 9 בשוליים נותרו מחלוקות או תהיות . לעוף יש רק סימן אחד אך יש מחלוקת מהו מסורת חז"לאחר היה לגבי דגים . לפיח . ויכו 10 עולת העוף שבמקדש נשחטת בשני סימנים שדגים חייביםריא דעהקור המייחס לרבי יעקב מן נבודגים אינם חייבים שחיטה . אבל יש מ היה חכם רגיל היהלוּ . מקור זה תמוה . יעקב איש נבוריא מכונה אמנם 'רבי' אך 11 שחיטה ה שאינה הולמת מחלוקתובשמע, נזף בו וחייבו מלקות, תגהסיפור מוזר . לפי הסיפור רבי חגיי שיעקבאבל מניתוח כלל העדויות עולהור בירושלמי לא נאמר הדבר במפורש,כתית . בסיפהל אחד הקטעים המהווים,א בנספח למסכת ידים עסקנו בהרחבה בחיבור תנא דבי אליהו . הקטע המצוטט הו 8 תו של צוקר לשואל מיוחסת עמדה קראית . וכל הקטע הוא פולמוס רבניה לכך שזמנו מאוחר . לדעה, הוכחוראלכ שלישית ( . חלק מהעמדות ה'קראיות' לא נוצרו בהכרח - הקראים . לדעתנו החיבור כולו קדום ) בבלי מאה שניהדנג ר היום . והקראיםירה מסדהסושהמסורת הרבנית הכריעה, על ידיהם אלא הן מחלוקת פנים הלכתיות קדומות מדות אלו מחדש . כך גם מציעים אנו לגבי המסורת המצוטטת . החיו ע פירושנו להלן פ"ב מ"א . 9 תקיז ; בראשית רבה פסיקתא דרב כהנא, ד ג, עמ - בבלי זבחים ע"א ; כאן כ ע"ב ; ויקרא רבה כב ז, עמ תקטז 10 ה ז ג . רב ; פסיקתא רבתי י ; קוהלת 63 ; פסיקתא רבתי י ; קוהלת רבה ז ג . 36ג, עמ ; פסיקתא דרב כהנא, ד 51 - 05עמא, בראשית רבה ז 11
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|