|
|
Page:13
פתח דבר 13 זוסמן, '"תורה שבעל פה" פשוטה כמשמעה : כוחו של קוצו של יו"ד' ( 2005 ) , שבו נדרש לשאלה 'מתי חל המפנה הגדול ומאימתי החלו להעלות על הכתב את ספרות 3 מחקרו של חז"ל, והיא פסקה מלהיות תורה שבעל פה כפשוטה, על פה ממש' . זוסמן הושתת בעיקרו על ניתוח של ספרות חז"ל עצמה, שממנה דלה כל רסיס מידע העשוי להאיר את דפוסי הלימוד והיצירה בזמנם של התנאים והאמוראים . באמצעות עיון מעמיק ובקיאות מופלגת הצליח לפסוע לתוך בית מדרשם של החכמים ולהתוודע לעולמם התרבותי . ראוי לאזכור גם ספרה של טליה פישמן, ) 2011 ( Becoming the People of the Talmud , שבמוקדו עומד תהליך הפיכתו של העם היהודי ל'עם הספר' בימי הביניים בהקשרו הנרחב . חיבורים אלו, כמו רבים אחרים, הולידו שיח ער, לעיתים נוקב, בקרב החוקרים, ולכלל הכרעה טרם הגיעו . בדרך כלל שאפה ספרות המחקר המודרנית להתחקות אחר המציאות ההיסטורית לאשורה, ובעיקר לנסות ולברר מתי ובאילו נסיבות הפכה התורה שבעל פה לתורה כתובה . אך דומה שתולדות הדיון בטיבה של התורה שבעל פה ובגלגוליה שהתנהל לאורך הדורות חשובות לא פחות מפענוח קורותיה האותנטיים, והן פרשה מרתקת מצד עצמן : כיצד תפסו חכמי ישראל את תפקידה ואת ייעודה של תורה שבעל פה מעיקרה ? מתי סברו שנעשה המעבר הדרמטי מתרבות אוראלית לתרבות טקסטואלית ? מי היה לדעתם האחראי לשינוי דפוסי המסירה ? האם ראו בהתפתחות זו תמורה חיובית או שלילית ? ואומנם, האופן שבו שוחזרו פשרה וקורותיה של התורה שבעל פה במרוצת הדורות פותח צוהר לעולמם של חכמי ישראל ותורם רבות להבנת הלכי רוחם והשקפתם בשאלות השעה של זמנם ומקומם . תמורות העיתים הטביעו את חותמן על הדיון בסוגיה מרכזית זו ועיצבו את קווי התנהלותו . חשוב במיוחד היה המהפך שהתחולל בתפיסת מהותה של התורה שבעל פה במעבר מימי הביניים לעת החדשה : אם בימי הביניים רווחה התפיסה שלפיה המסירה האוראלית שימשה ערובה להנצחת המסורת האותנטית, אזי בעת החדשה הלכה והתבססה השקפה חלופית שלפיה מסירה אוראלית נועדה לסייע בעדכון ההלכה ובסיגולה לנסיבות משתנות . המהפך בתפיסת מהותה התאורטית של התורה שבעל פה גרר מפנה של ממש גם באופן שרטוט מסלולה ההיסטורי . הנחות מסורתיות באשר לעיתוי המדויק שבו נעשה המעבר מתרבות אוראלית לתרבות כתובה נדונו מחדש לנוכח המשמעות התאולוגית החלופית שנקשרה בהן מעתה . 3 עיינו : זוסמן, תורה שבעל פה, עמ' 902— 384 .
|
|
|