|
|
Page:53
גיליון 85 כסלו תש"ף 53 א�רה� דר - איש מודי�ין �ל�י - שגר�י ב - 1956 , השנה בה מתרחשת פרשת מוסטפה חאפז, נמצא דר בחופשת לימודים ופועל כ�קבלן עצמאי� במשימה מיוחדת זו בשטח . �הוא היה פרסונה מיוחדת�, אמר עליו ורדי בראיון לעיתון �במחנה� . הצנזורה לא אפשרה אז לנקוב בשמו . דר עצמו סיפר� �למדתי אז בקורס מודיעין גבוה בחסות האוניברסיטה העברית . אחרי שליחויות רבות הייתי די מנותק ממה שנעשה בארץ . ידעתי שיש בעיות עם פידאיונים אבל זה לא נגע לי אישית . הייתי נוסע לירושלים או חיפה ולא ידעתי מה נעשה בדרום . � �יום אחד, אחרי שחזרתי מחו�ל, ביקשה ממני אשתי לשעבר לעזור לה להעביר בטנדר צבאי את החפצים שלה מהמושב ( מושב ותיק בעמק יזרעאל ) למושב �מסלול� שבנגב . הסתבר לי שהיא נענתה לפנייתו של בן - גוריון לנוער המושבים, להגיע לעזרת מושבי העולים בנגב . . . היינו ביחסים טובים מאוד, הייתה לנו בת משותפת . באתי לעזור לה . נסענו בדרכים המפותלות של הנגב עד שהגענו . מסביב היו חושך ואימה . הנחתי את החפצים ויצאתי לשירותים בחוץ . פתאום תקעו לי קנה של רובה בגב . �עצור סיסמה��� . שמעתי מישהו במבטא פרסי כבד . לא היה רחוק שיירה בי מתוך פחד . � �באותו לילה נשארתי ללון במושב ולמדתי בפעם הראשונה על בשרי על האימה ששררה אז בישובי דרום הארץ . פתאום הבנתי שיש לי אישה לשעבר ובת, שחיות מדי לילה ויום בסכנת מוות . � נשארתי ללון במושב ולמדתי בפעם הראשונה על בשרי על האימה ששררה אז בישובי דרום הארץ �למחרת, נסעתי למודיעין בתל - אביב . סיפרתי על �החוויה� לחבר�ה ושאלתי מה עושים� סיפרו לי שהמצב אכן סבוך וכי כל החוטים מתנקזים אל מוסטפה חאפז . סיפרו שכמה ניסיונות לפגוע בו � אחד מהם מהים � נכשלו . זה היה בתחילת חודש מארס 56 � . ביקשתי רשמית� תנו לי לטפל בנושא . פטי הרכבי, ראש אמ�ן אמר� קדימה� התחלתי להיכנס לנושא נפשית . התחלתי לקרוא את כל החומר על האיש . הסתבר שהוא היה אהוד . לא התנשא על פקודיו, דאג למשפחות שלהם ונתן אפילו גאוות יחידה . קיבלתי עליו גם חומר מפידאינים שנשבו . � הורדות ידיים בצמרת . . . �הבעיה המרכזית הייתה איך מובילים לחאפז את �המתנה� . היה ברור שהמטען צריך להיות מאוד אטרקטיבי, מאוד מסקרן ומאוד חשוב לחאפז . לבסוף, נבחר ספר ממולכד . לסוכן הבדואי, שאמור היה להעביר את המטען, נאמר כי מדובר בספר קודים חדש ויש למסור אותו למפקד משטרת עזה . ההנחה הייתה שטללקה, זה היה שמו של הבדואי, יסתקרן ויביא את החומר ישירות למוסטפה חאפז . � בינתייים התרחשו דברים במפקדת היחידה בתל - אביב . הבעיה המרכזית לאחר גיבוש התוכנית, הייתה� אישור הרמטכ�ל ופקודת מבצע כתובה . אברהם דר ישב וכתב ראשי פרקים לפקודת מבצע לאור הנתונים שהצטברו מהבסיסים . אחר כך, יחד עם רחביה הביא את החומר להרכבי ראש אמ�ן . לדבריו, התפרץ הרכבי לעברו לאחר ששמע על התוכנית, וטען שהוא הולך לפוצץ לו עוד פרשה מסוג "עסק הביש" ( הרשת נתפסה שנה וחצי קודם לכן במצרים . דר היה אחד הבודדים שניתן לומר עליו כי היה כבר " נקי" . ) תגובת ראש אמ"ן הוציאה את דר מכליו . לדבריו, אמר לאלו� כי אם לא ילך לרמטכ"ל להביא אישור למבצע, הוא, אברהם דר, ילך לרמטכ"ל בעצמו . תגובת ראש אמ�ן הוציאה את דר מכליו . לדבריו, אמר לאלוף כי אם לא ילך לרמטכ�ל להביא אישור למבצע, הוא, אברהם דר, ילך לרמטכ�ל בעצמו . את הדברים הללו אמר בנוכחות פקידות הלשכה והרל�ש רפי פירט . לדבריו, אמר לו הרכבי בקוצר רוח� �בסדר, תביא פקודת - מבצע ומחר יהיה לך אישור� . גם רחביה ורדי העיד על התרחשותה של הסצנה המתוארת . בעדותו ציין כי העניין הפך לפתע לדחוף . לדבריו , הקפיד באותה עת על עניין הרישום . בעיקר, בגלל הלחצים של דיין להתנהג כ�ילדים טובים�, לאחר פעולה שיזמה היחידה, ובדיעבד התברר כי הייתה למורת רוחו . �אני זוכר שבאתי עם דר להרכבי . עד כמה שזכור לי ראש אמ�ן לא האמין בתוכנית . הוא היה סקפטי . מכל מקום, אני זוכר אותנו יורדים במדרגות ודר אומר להרכבי, �אם אתה לא לוקח לרמטכ�ל � אני הולך�� . דר היה באמת פרסונה מיוחדת, לא קצין שגרתי . הוא היה הולך לרמטכ�ל, הולך לפה, הולך לשם . אצלנו , קציני המטה, הרמטכ�ל היה חצי אלוהים . בכל אופן, פטי אמר לו� �תנסח פקודה ואני אביאה לדיין� . בזה ובהכנות המבצעיות עם חבילות הנפץ אני רואה את חלקו של דר �כחלק מכריע . הוא רץ, זירז, דרבן והביא את החבילה . � שונא מתנות יחיה . . . על ההמשך סיפר אברהם דר בסגנונו המהיר והנמרץ, �אחרי הפגישה עם פטי, הסתגרתי עם אלישע רואי, אחד קצינים הוותיקים והבכירים ביחידה . יחד ניסחנו את פקודת המבצע � כי לי לא היה ניסיון בזה . עוד באותו ערב רצתי והשארתי את הנוסח אצל הרל�ש, רפי פירט . למחרת, כבר בשעה שמונה בבוקר , הייתי בלשכה . פטי לא היה . רפי אמר לי� �הנה פקודת המבצע � מאושרת� . ואז, כמו אדם הנמצא בטירוף, אני מצלצל לאנשים שאיתם עבדתי על זה . חבילת הנפץ כבר הייתה מוכנה . . . � � אחרי שקבעתי איתם והייתי כולי אחוז פעלתנות, גיליתי שאין לי רכב . ביקשתי שוב ושוב ואמרו לי � אין . עליתי ליעקב חפץ ראש המטה עם מבט רצחני בעיניים ודרשתי בתוקף מכונית . הוא שאל אותי בשביל מה� אמרתי למבצע דחוף . אחר כך הוא סיפר לי שעל פי הבעת העיניים שלי הוא הבין כי עליו לתת לי אוטו, או את חייו . חפץ נתן לי את האוטו שעמד למטה . ביקשתי נהג . הייתי מאוד מתוח . נסענו ליחידה וקיבלנו את החבילה, פצצה חיה . הנחתי אותה לידי . אנחנו שועטים ליד תל - השומר . ופתאום אחרינו אופנוע של המשטרה - הצבאית . מנפנף לנו ועוצר אותנו על מהירות . הראיתי לו את התעודה שלי והוא אומר� �אני לא יודע מה זה . . . � . � אחר כך הוא סיפר לי שעל פי הבעת העיניים שלי הוא הבין כי עליו לתת לי אוטו, או את חייו �זה כבר היה יותר מדי . חטפתי את התעודה וצעקתי לנהג� �סע�� העפנו את האופנוע ופרצנו בדהרה דרומה . הגענו לבאר - שבע . נכנסתי למשרד היחידה ומסרתי את החבילה . פתאום הרגשתי עייפות גדולה . אמרתי לנהג, �סע צפונה למושב שלי בעמק יזרעאל� . הגענו בלילה . הייתי כמה ימים ללא שינה . נפלתי על המיטה וישנתי עד למחרת בצהרים . � המשך המבצע היה מעתה באחריותם הבלבדית של קציני הבסיס . . . מוסטפה חאפז נפל למלכודת� הדו�ח שהוגש לנאצר על מותו � והגיע לידי ישראל במהלך מלחמת סיני � טען כי זו הייתה �משימה שטנית של המודיעין הישראלי� . לסיכום, ניתן לומר, כי המבצע חיסל למעשה את תופעת הפידאיונים, שהטרידה מאוד את ישראל הצעירה באותם ימים .
|
|