|
|
Page:14
14 | גבריאל מוקד לֹא בַּקַּרְסֻלַּיִם הַמֻּגְבָּלִים בְּאַבְזֵם זָהָב אֶחָד . וְהַנָּחָשׁ שֶׁחוֹצֶה אֶת רֹאשָׁהּ לוֹחֵץ בִּזְהִירוּת אֵיבָרֶיהָ, מֵכִין אוֹתָהּ . אֲנִי רוֹצָה לַחְגֹּר אֶת הָאֹפֶק הָעַתִּיק שֶׁבְּעֵינֵי שַׂלַמְבּוֹ, לְעַרְסֵל לוֹחֲמִים חֲרוּבִים חֶרֶב בְּיִרְאָה וְלִשְׁכֹּחַ אֶת הַמֹּלֶךְ שֶׁבַּדָּבָר . שַׂלַמְבּוֹ רָצְתָה לַהֲרֹג אֶת מָתוֹס . מָתוֹס אָהַב אֶת שַׂלַמְבּוֹ . אִישׁ לֹא רָשַׁם זֹאת אָז, נִלְחֲמוּ אָז חָזָק . חָזָק כְּמוֹ אֲרָיוֹת, לְבָאִים וּכְפִירִים וְטִיגְרִיסִים מְנֻמָּרִים . שַׂלַמְבּוֹ הִיא נְסִיכָה קַרְתָּגֶנִית, אֵיזֶה שֵׁם נֶהְדָּר ; שַׂלַמְבּוֹ בַּת חֲמִילְקַרְתְּ הַשּׁוֹפֵט, אֲחוֹת חַנִּיבַּעַל הַסְּטְרָטֶג שִׁפְחַת הָאֵלָּה תַּנִּית הַלְּבָנָה אוֹיֶבֶת הַמֹּלֶךְ . מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהּ נִשְׁאַר שְׁמָהּ הַמְפֹאָר — שַׂלַמְבּוֹ . בעיצומו של התיאור הקלאסי היפהפה, המעלה קדמוניוּת הדורה של גוף, לְבוש ומתכת עתיקה, פורץ השיר באמצעו למִתחם האקזיסטנציאלי של חוויה ותובנה מפורשת, כלומר לשִחזור חווייתי של הרקע הנחיֶה המצוי בלב מִנהגים, פולחנים ותרבות :
|
|
|