|
|
Page:13
מבוא - טהרות 13 טומאת אוכלין : בשני פסוקים עיקריים בפרק יא שבספר ויקראבתורה נזכרת אכילת נבלה : ( ח ) מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם : שא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערבכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנ ( מ ) והא ' . לעומת במת וכו,זבבבשרץ, – איסור נגיעה הוא טבעי במסגרת דיני טומאה וחוזר בכל דיני טומאות זאת איסור אכילה נזכר רק בהקשר זה . איסור האכילה נדרש, לפחות לפי המתכונת ההלכתית, משום שאם נגע בשני לטומאה אינו נטמא, אבל אם אכל שני לטומאה הרי הוא טמא . לכאורה היה מקום פרותשהיא אסורה מסיבות של כשרות, לבין אכילת פרות טמאים, שהרי ה,להבחין בין אכילת נבלה לא נעשתה לא ,למרות היותה מתאימה למחשבה ההלכתית של חז"ל,לעצמם מותרים . אבחנה זאתכש האם האדם האוכל אוכל טמא יורד בדרגת נחלקותנאים,בתורה ולא בדברי חכמים . זאת ועוד או,אכל אוכל ראשון לטומאה הופך להיות שני לטומאה וכו' ) , במדרג ההלכתי הרגילאםהטומאה ( פ"ב מ"ב ) . העמדה – אכל אוכל ראשון טמא כראשון לטומאהאםר באותה רמת טומאה ( שנשא ואילו רבי אליעזר בדעה,הראשונה היא המבנה המשפטי הרגיל של טומאה, וזו דעת רבי יהושע ה . נראה שזה אחד ההבדלים בין בית שמאי לבית הלל, רבי יהושע מהלך במקרה זה בשיטת ביתיהשני ואילו בית שמאי מקפידים ,ערכת הלכות טומאה וטהרה על בסיס משפטי היררכיהלל הבונים את מ וראינו שבהלכות מי חטאת העמדות ,על המבנה המשפטי . אין זה הבדל שיטתי בין הבתיםפחות הפוכות ( דווקא רבי יהושע מחמיר מעבר למבנה ההיררכי הרגיל, ורבי אליעזר סבור שמי חטאת 9 חת במבנה היררכי מסודר ) טמאים יותר מתרומה בדרגה א ם י . מחלוקת דומה קיימת לגבי טומאת ידי טמא ידיים הוא שני : פירושנו לה ) . רבי יהושע מציג מבנה היררכי ברורראוו, ( משנה, ידים פ"ב מ"א טוען שהוא ראשון לטומאה, ,רבי עקיבא,תלמידואך . לטומאה ומה שנגע בו הוא שלישי לטומאה אין אחידות בגישה וקשה,ופורץ בכך את ההיררכיה היורדת, הרגילה בהלכות טומאה וטהרה . אם כן גם להבין את הנימוקים השונים שבכל מקרה . מ"ט ) , ירק - במסגרת הדיון בטומאת אוכלין נידונים הנבלה ( הנזכרת במפורש בתורה ) , לחם ( פ"א מ"ז רוטב, גריסין, חלב ( פ"ג מ"א ) , זיתים וענבים ( פ"ג מ"ג ) . במסגרת זו נזכר גם דינם פ"ב מ"א ) , – ( בקצרה של משקין ( פ"ב מ"א ) , אך ללא כל ייחוד . אין בפרקים אלו רמז להלכה הידועה ממשניות אחרות העוסקים בטומאת אוכלין, אין לכך ביטוי לא ,שהנוגע במשקין טמא כראשון לטומאה . בפרקים הללו לת משקין וגם לא לעניין נגיעה במשקין . הנוגע במשקין טמא, אך לא נאמר שטומאתו לעניין אכי , או שמאןלפיה משקין אינם חמורים מאוכלישחמורה במיוחד . איננו יודעים אם יש כאן עמדה חריגה אבל היחידה השנייה העוסקת בטומאת אוכלין ( פ"ח מ"ו ואילך ) . המשנה שלנו לא דנה בפרטים אלו אם כי לא בסגנון הרגיל ( "משקין תחילה" ) , אבל כל התנאים מניחים,ן משקין ובייחודםפותחת בדי גורמת לטומאה חמורה, ותנאי דור יבנה נחלקים בעצמת ,אפילו מועטה ביותר,שטומאת משקין החומרה . כאמור לעיל אנו רואים במשנה זו סיום הדיון בטומאת אוכלין, סיום המציג את הכלל ,ת . כך נוצר גוש משניות הפותח בכללים של טומאת אוכלין ומסיים בכלל נוסףהעיקרי של המסכ כוללני הרבה יותר ונוגע לכלל טומאת אוכלין, ולא רק לנבלה . 9 ראו המבוא למסכת פרה .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|