|
|
Page:13
מבוא - כרך אליםכ 13 עריכת המסכת והיווצרות ההלכה בים התנאים המאוחרים ( מדורכמו במסכתות אחרות ריבוי התנאים המאוחרים מטעה . במקרים ר אושא ) חוזרים על עמדות של חכמים קדומים מדור יבנה או אפילו מימי הבית . במהלך הפירוש הבאנו לכך דוגמאות רבות ( ראו פירושנו לפ"א מ"ט, פ"ג מ"ב, פ"ד מ"א, פכ"ה מ"ט ועוד ) . דוגמה מובהקת לכך הראשוניות של בית שמאי וביתהיא משנת מקוואות שבה, כנראה בדרך מקרה, השתמרו העמדות הלל . במבוא למסכת מקוואות נרכז תופעה זו באותה מסכת . יתרה מזו, לעתים קרובות ניתן לראות את התהליך ההלכתי שבו עמדותיהם של בית שמאי ובית הלל זוכות לפירוט רב, או לקביעה מסכמת כלים מתנהלים דיונים רביםבדורות המאוחרים . דוגמה מובהקת לכך היא תופעת השיעורים . במסכת על שיעור הנפח הנדרש לכלים שבורים, להגדרת חור, למעבר טומאה וכן הלאה . לעתים קרובות מתברר שתנאים קדומים ( בית שמאי ובית הלל ) נחלקו והציעו מידות שונות, אבל ההלכה המאוחרת ת לדור אושא ) . כך, למשל, מציעה שיעור קנוני וקבוע ( בדרך כלל היא מגיעה אלינו במסורות המיוחסו בנוגע לשיעור מים שאובים הפוסלים את המקווה . לפני ראשוני דור יבנה הובאו שלוש דעות קדומות ( משנה, עדיות פ"א מ"ג ) . גם לאחר ההכרעה בדור יבנה עדיין שררה מחלוקת חלקית ( מקוואות פ"א נוני ) לפסילת מקווה . מסלול מ"ד ) , ולאחר מכן השתררה ההלכה ששלושה לוגין הם השיעור הקבוע ( ק זה של התפתחות ההלכה לקראת קביעת שיעורים קבועים התגלה בפירושנו למשניות מספר . כך, למשל, מצינו גם לגבי שיעור הכנסת טומאה ( מעבר טומאה ממרחב למרחב אחר כשיש ביניהם מחיצה ות רבות במסכת אהלותעם חור ) . הגודל הקבוע ( ה"קנוני" ) הוא פותח טפח, ומידה זו נזכרת במשני ובמקבילות . אבל מצינו גם מידות שונות, ודנו בהן בפירושנו לאהלות פי"ג מ"ד . את דיוננו שם סיכמנו בכך שלהערכתנו ההלכה הקדומה נקבעה בשיעורים קטנים ומיוחדים לכל מקרה ( מלוא מקדח, מלוא לכול ( טפח ) . עם זאת שתי אגרוף ) , ולעתים טפח, ואילו ההלכה המאוחרת נקטה במידה אחת כללית המסורות קדומות, מימי בית שני . כך, למשל, המעשה במסכת שבת פכ"ד מ"ה שהבאנו בפירוש 16 לאהלות שם הוא מימי הבית, לפי שמות החכמים המשתתפים בו . תופעה זו זיהינו גם במשניות ורים ( פי"ז מ"ו ומ"ט ) , נוספות ( פ"ג מ"א, פי"ז מ"א ועוד ) . כמו כן מצאנו התנגדות עקרונית לקביעת שיע 17 וכמובן גם את הדעות שטומאה בכלשהו, דעה שלפחות בחלק מהמקרים מיוחסת לשמאי הזקן . במקביל נוצרת אחידות ואותו שיעור חוזר בתחומים שונים כגון טפח, ארבעה טפחים, ארבע אמות וני, כמקדח, כנרוכו', בעוד שבתקופות הקדומות יותר נקבע לכל נושא שיעור אחר כגריס, כסלע ניר וכו' . קשה למצוא היגיון משפטי בעצם השיעורים שנקבעו, ובחלוקות השונות . אין גם אף מקור המציע משנה הגיונית של חלוקות מנומקות . בספרי זוטא יש מעין הנמקה משפטית לשיטת בית הלל : "אמר ו מאי שנא ? אמרו להן בית הלל לבית שמאי חור הדלת מהו ? אמר להן בית שמאי בפותח טפח . אמר ) . בבוחננו משנה זו ( פי"ג 113להן שזה עשוי לצורך, וזה אינו עשוי לצורך" ( ספרי זוטא, יט טו, עמ' 16 א חלו בהבכל מקרה כזה עולה השאלה כיצד זכרו תנאים מאוחרים את המסורת הקדומה, והאם ל ידי מוסרים ומשלשלי המסורת . לדוגמה בולטת של תנאים מאוחרים ה"מעדכנים" מסורות קדומות בהתאם לתפיסות מאוחרות ראו פירושנו לכתובות פ"א מ"ה . 17 ראו פירושנו לסוכה פ"ב מ"ה, אהלות פט"ז מ"א, פ"ב מ"א, ועוד .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|