|
|
Page:11
מבוא - כרך אליםכ 11 ומקרה ( פי"ז מ"ב ; אהלות פי"ג מ"א ) . המידה של פותח טפח נקבעה בסוף דור יבנה, ועד אז היו מחלוקות והוצעו מידות שונות לכל מקרה ומקרה ( אהלות פי"ג מ"ג ) . מפורש, אך משתמעת גם מהמשניות ( אהלות פ"ח מ"ה ) מחובר לקרקע טהור . הלכה זו אינה נאמרת ב וגם מהלכות נוספות, כגון ההנחה שאולי אבן המסמא אינה מעבירה טומאה ( פ"א מ"ג ומקבילותיה ) . אינו מקבל ) 582 ( תוס', כלים בבא מציעא פ"ד ה"ה, עמ'כמו כן הכלל שכל המשמש עם הקרקע 11 טומאה, כלל שאותו נברר בפירושנו לגבי הכשר טומאה זו מחלוקת בית שמאי ובית . ברם, לפחות הלל ( בית שמאי אומרים שהכשר טומאה גם במחובר לקרקע ) . כלומר הייתה מחלוקת בעניין זה, כמו 12 גם ביתר הנושאים הקשורים לחיבור לקרקע . מעבר לכך, וכפי שנראה גם בפירוש המשנה שם, אבן ) , כירה שאחת מדפנותיה היא סלע ( להלן ) ,2ר גולל מקבלת טומאה, וכן תנור שהוא חלק מהקרקע ( איו 13 קיר בין שתי מערות וכו' . גם החמור של נפחים מחובר לקרקע, ואף על פי כן מקבל טומאה ( פי"ד 14 מ"ג, פכ"ו מ"ה ) . גם בפירושנו לפי"ב מ"ח עמדנו על כך שדין הפתח והדלת הוא חריג והכלל של חיבור כמו כן, למרות הכלל ריחיים טמאים ומסמר הגרע שנוילקרקע אינו חל, או לפחות שנוי במחלוקת . במחלוקת ( פ"ז מ"ב ) , וראו דברינו למשנה זו . הווה אומר, גם כשהוכרע שהמחובר לקרקע טהור נותרו חריגים המחוברים לקרקע ומקבלים טומאה, והאחידות ההלכתית נותרת רק ברמת הכללים ולא . ) 3 ( איור בפרטים . חמור . ריינך . ציוריםרחיים רתומים ל . 1איור תלמודית וארכאולוגית הוא שכלי אבן אינם מקבלים - אחד הכללים המרכזיים שיש לו גם עדות חוץ טומאה . עדות לכך יש באלפי כלי אבן שנמצאו בארץ משלהי תקופת בית שני, ואולי גם מעט מדור אבנים פשוטות, מקבליםיבנה . ברם בדיוננו ראינו כי כיריים העשויים מאבנים, אף על פי שאלו טומאה ( פ"ה הי"א ) . יש בכך חריגה מהכלל, אך היא מצטרפת לחריגה מהכלל שכל המחובר לקרקע אינו טמא, ולעצם מעמדם החריג של תנור וכיריים . כמו כן : "שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו אצטבא של מרחץ, רבי על ספסל אחד ונמצא עליו דם, כולן טמאות . ישבו על ספסל של אבן או על ה 11 פי"ג מ"ב ומ"ג, פט"ז מ"ז . לפירוש המונח ראו פירושנו ל 12 ראו להלן פי"א מ"ב ; פ"ה מ"ו . 13 ראו המבוא והנספח למסכת אהלות . 14 וראו עוד אהלות פ"ז מ"א ; פט"ו מ"ז .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|