|
|
Page:14
14 מבוא – מכשירין המלאכה הוא בשלב סיום האסיף . גם דעת בית הלל קשה, שכן גם שלב המיתה אינו סוף המלאכה בדגי מאכל . ברם, כל הקשיים נפתרים לאור משנתנו שבה שלב גמר המלאכה הוא שלב האסיף . א . רק ענבים נטמאים בבציר, אך לא זיתים . הבבלי אומר שאחת המחלוקות שבהן נקבעה ההלכה 1 מפני : לשמאיהלללואמר . הוכשרלא : אומרהלל, הוכשר : אומרשמאי, לגתהבוצרהיא " . . . ח דבר"בי " המסיקהעלאףטומאהגוזרני – תקניטניאם : לואמר ? בטהרהמוסקיןואין, בטהרהבוצריןמה ( שבת יז ע"א ) . אם כן, ההלכה במשנת אהלות היא דווקא בענבים ולא בזיתים . מסורת או פרשנות זו ד ) קובעת שהכנסת הפרות לאזור "י מ"כאמור, בניגוד לתוספתא שציטטנו . גם המשנה בטהרות ( פהיא, 15 הגת מכשירה לקבל טומאה . אלא שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא מתי בדיוק גמר המלאכה, בהכנסת הפרות לסלים או בהכנסתם לעביט, שהוא השלב של הכניסה ממש לגת . הענבים עצמם אינם מקבלים טומאה לפני הדריכה, וזאת בניגוד לפרק לפי הבבלי בית הלל סבורים ש יח באהלות שבו מתברר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא רק מהו השלב שבו הענבים נחשבים ככאלה שהובאו לגת . גם משנת אהלות קובעת שבית הלל מסכימים שההעברה לגת צריכה להיעשות דה הנדרשת בשעת הבציר עצמו . אם כן, משנה זו אינהבטהרה, והמחלוקת היא רק על מידת ההקפ רואה בהכשר טומאה בנוזל תנאי לקבלת טומאה . ח דבר, וגברו "מעתה עלינו לחזור לבירור סוגיית הבבלי . המשנה מספרת שבית שמאי ובית הלל גזרו י לוקותד ) . כפי שראינו בפירוש המשנה בשבת הרי שרשימת המח"א מ"בית שמאי על בית הלל ( שבת פ ח דבר הן רשימה אחרת שלא נמסרה "היא כנראה רשימת המחלוקות במשנה שם בשבת, וגזרות י במשנה . בתלמודים מובאת רשימה של הגזרות . הבבלי הבין שהגזרות הן בנושאים שבהם היו שני ח "הבתים חלוקים . בסוגיית הבבלי שני רבדים : האחד שמונה את דין הבוצר לגת כאחד הנושאים של י ר, ומסורת שנייה, מאוחרת יותר, של סתם הגמרא שמסבירה את המחלוקת . כאמור, אם הגזרות דב ג ) "ד, ג ע"א ה"אינן במחלוקת אין מקום לשחזור המוצע בבבלי על עמדת בית הלל . בירושלמי ( שבת פ מנויה משנת אהלות כאחת ממחלוקות בית שמאי ובית הלל, והמסורת על המחלוקת בדבר הבוצר ה . לגת איננ עם זאת, לבבלי הייתה מסורת על מחלוקת והיא מצוטטת כברייתא קדומה . בהמשך הסוגיה גם מוסבר בקופותיבצרנושמאגזירה . . . חנינארביאמרזעירי ) רבי ( אמרטעמם של שני הבתים החולקים : " לךהושאדםפעמים : אבוהבררבהאמרנחמןרב ) דאמר . ( הנושכותמשוםגזירה : אמררבא . מזופפות ,ענביםגביעלומזלף, לסוחטוענביםאשכולונוטל, לאאולבצירהענביםהגיעואםלידעלכרמו " ( בבלי, שבת יז ע"א ) . אם כן הרי שהמחלוקת היא סביבעליהםטופחמשקהעדייןבצירהובשעת ביאא מ"ב ואילך ) אולי בית שמאי מסתפקים ברצון לה"הכשר טומאה בנוזלים, ולאור משנתנו ( להלן פ את הפרות לגת, וכבר יש בכך משום נתינת מים לרצונו ( המים הם מעט הנוזל הזב מהפרות ) , ובית הלל דורשים רצון חזק יותר, או כמות נוזלים גדולה יותר . עלייןולאן הנכתשיזיתיםעלשמןתורמיןאין . את התרומות יש להרים לאחר הטחינה, ולכן " 2 פ"א מ"ח ) . בשלב מאוחר יותר הפרי כבר חייב בתרומות, ואין כאן ים" ( משנה, תרומותהנדרכענבים הפרשה מדבר שנגמרה מלאכתו ( והתחייב בתרומה ) על מה שטרם התחייב בתרומה . 15 ד, וראייתנו מהמשנה שלאחריה . "י מ"ראו הדיון בפירושנו לטהרות פ
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|