|
|
Page:6
פ"כ מ"א – כלים כרך ד 6 בן ציצית הכסת נקרא כך משום שהיה מיסב על כסתות ( אבות דרבי נתן, נו"א פ"ו, טז ע"א ; בבלי, גיטין נו ע"א בנוסח אחר ) . ברם במקבילות הוא מכונה "בן ציצת הכסף" משום שהיה מיסב על מיטת יע מה הנוסח המקורי . כסף ( כגון שם, נו"ב פי"ג, טז ע"א ) , וקשה להכר בשימוש בפועל הכר והכסת דומים עד מאוד, שניהם שימשו לישיבה או לשכיבה ורק לעתים רחוקות ניכר הבדל ביניהם, כגון "והיכא מנח להו ? אמר רבי ירמיה : בין כר לכסת שלא כנגד ראשו" ( בבלי, כמות שגם שנינו לעיל . ברכות כד ע"א ) . אם כן הכר מונח על ראש המיטה והכסת על גוף המיטה, במקורות מופיעה גם הגדרת הגודל של הכר והכסת, דבר המאפשר להבין את שימושם . התוספתא ) . במשנה 495מדברת על גודל מינימלי של חמישה על חמישה טפחים ( כלים בבא בתרא פ"ד ה"ח, עמ' שלעור משיחסוםלעיל נדונים שיירי הכר והכסת, לשם הגדרת גמר מלאכה בשניהם : "הכר והכסת ויקנב . רבי יהודה אומר משיתפרם וישייר בהן פחות מחמשה טפחים" ( פט"ז מ"ד ) , ובתוספתא : "רבי ) . 485יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות משלשה" ( כלים בבא מציעא פ"ו ה"ב, עמ' לגלול אותם נראה שהכר והכסת הם שקים סגורים המלאים בחומר רך, ובשוליהם יריעה על מנת ולעטפם ביריעה זו . שניהם סוגים של כרים בלשוננו היום . הכר שימש בעיקר מתחת לראש, והכסת לישיבה או לתמיכת הגב . הכר הוא כלי לילה, והכסת כלי יום וכלי לילה . ) או μ σρ í π o ς היוונית מסריפוס ( במילההמילה "מרצף" מקורה – השקין והמרצפים ] ו [ בראשית ( המקראיות " שק " ואת " אמתחת " אתלתרגםבהמשתמשהשבעיםשתרגום , ) ςοππισράμ סחורותלהעברתשקיםבעיקר , גדוליםשקיםמציינתזומילהל " חזבספרות . בהןוכיוצא, ) כזמב עדיין – שניפחתו הרי אלו טמאין מדרס ) . ועוד , א " מה " פבתראבבא ; אהלות פי"ז מ"ה , משנה ( בספינה ניתן לשבת עליהם . כאן לא מופיע הטיעון של בטל עיקר, משום שאלו משמשים לישיבה לא כשימוש ליטר ) 6, - 8נפחו הרגיל הוא ארבעה קבים ( – הקילוסטר ארבעת קביןמשני אלא כשימוש עיקרי . ו, הואובגודל זה הוא מטמא מדרס . הקלוסטר, ובכתיבים אחרים קרסטל, קרטל, טרסקלין וכיוצא באל שק שקושרים על פי הסוס ובו מזון לסוס : "המרכיס בתבואה אינו עובר משום בל תחסם, אבל מפני מראית העין מביא קרצטלין ותולה בפיה" ( תוס', בבא מציעא פ"ח ה"י ) , וכן : "לא יצא הסוס בזנב שועל עזין בכיסין שלולא בזהורית שבין עיניו, לא תצא פרה בחוסם שלה ולא סייחין בקרטלין שלהן ולא דדיהן" ( תוס', שבת פ"ד ה"ה ; בבלי, שם נג ע"א ) , וכן יוצא ממקורות נוספים . המילה היא יוונית 2 ςολατράκ ( קרטלוסבמקורה, ) . 9 - 11נזכר במשנה הקודמת והוא ילקוט מעור ונפחו הרגיל חמישה קבין ( – התורמל חמשת קבין כלי – והחמת של שבעת קבין, וגם היא שק מעור, בפירוש הגאונים "קריתית" – הכריתית סאהליטר ) . "והמזָרָא", בדפוסים מפ - ב – רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרהקיבול מעור שנועד בעיקר לאחסון . לפי ההקשר כולם כלי קיבול מעור . "מזודה" הוא – כל שהן הרי אלו טמאיןמאוחרים "והמזודה", ך גרס רע"ב ופירש מלשון "צדה" שמתורגמת לעתים "זודא" כ . תיקון טוב, אך אינו מבוסס בעדי הנוסח באלו השימוש – טפלה ] ה [ בטל ] ו [ מדרס וכולן שניפחתו טהורין מפני שבטל העיקר ( יהושע יא י ועוד ) . לישיבה הוא משני, בניגוד לכר וכסת שזה שימושם העיקרי, או אפילו היחיד . 2 . νορτσίνακ ליברמן, לבבא מציעא פ"ח ה"י מציע קניסטרין . 513ד, עמ' רךלוי, מילון, כ
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|