|
|
Page:13
מבוא - ידיים 13 לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה . הוי אומר איזה מהן חביב ? זה שהוציא את השולחן ואת [ פת ] ת עליו . אמרתי לו, בני, אם אמצאך בתוך משנת חכמים יעשו דבריך בדאין ? אמר לו, הין . אבל,הסל אמרתי לו, בני, כשאתה יורד לפני התבה בשבת כמה אתה מתפלל ? אמר לי, שבע, אמרתי לו, ושאר הימים, [ אמר לי ] , תפילה כולה . כמה בני אדם קורין בתורה בשבת ? אמר לי, שבעה . במנחה בשבת ? ני ובחמישי כמה ? אמר לי, שלשה שלשה . ועל שבעת המינים כמה אתה מברך ? אמר לי, שתים, בשי ברכה לפניהם וברכה לאחריהם . ועל שאר המינים, ברכה אחת, וברכת המזון שלש, והטוב ומטיב ארבע . אמרתי לו, בני, וכי יש לנו אילו מהר סיני ? והלא אינן אלא מתוך משנת חכמים . אלא כשנתן ורה לישראל, לא נתנה להן אלא כחיטים, להוציא מהן סולת, וכפשתן להוציא ממנו בגד, הקב"ה ת ) . 171ניתנה בכלל ופרט, ופרט וכלל, [ וכלל ופרט וכלל ] . . . " ( תנא דבי אליהו זוטא, פרשה ב, עמ' המקשן אינו מתמקד בנטילת ידיים אלא בכל מצוות התורה שבעל פה, וטוען שאינן מפי הגבורה . דרשן "מיתמם" וטוען שהן ניתנו מהר סיני, אך לאחר מכן מתברר הטיעון . בהר סיני אכן לאבתחילה ה ניתנו מצוות התורה שבעל פה . אדרבה, המלך ( הקב"ה ) השאיר לחכמים לפתח אותן מתוך דברי התורה . אדם חכם אינו אוכל חיטים אלא לחם, ואינו צורך פשתן אלא בגדים . התורה שבכתב היא בדים הנאמנים ( חכמים ) צריכים לפתח . כלי הפיתוח הם, בין השאר, המידות שהתורהחומר גלם שהע נדרשת בהן, והדרשן מצטט כמה מהן . 22 אם כן, הקב"ה לא מסר את כל המצוות ולא ניסח אותן כיוון שהותיר תפקיד זה לחכמים . הנימוק התפקיד הוטל על חכמים . "כדי להרבות את שכרן" הוא ניסוח אחד, ובאופן כללי יותר הנימוק הוא ש דרשה זו היא אחד המקורות לתפיסה שתיארנו שבה "דברי סופרים" הם באמת חידוש של חכמים ; אין הם שונים מדברי תורה בטיבם ובאופיים אך הם יצירה מחודשת של חכמים . כפי שנראה בנספח למסכת אנו מקבלים את ההערכה של אורבך ומרגליות שהחיבור משקף את 23 מי האמוראיםראשית י . בדרשה שהבאנו מובאת התפיסה העממית שנטילת ידיים היא חידוש של חכמים, וזו סיבה לפקפק בה ובחשיבותה . הדרשן מתנגד תאולוגית לזלזול במצווה, אך מסכים עם הצגת המצווה כחידוש של חכמים . הטענות של ההמון נתפסות בעיני המחבר כאילו יש בהן יותר זאת, בתנא דבי אליהו המונח "מן התורה" נתפס כתיאור היסטורי וספרותימשמץ של כפירה . עם מגביל . רק מה שכתוב בתורה . המחבר טוען שלא כל ההלכות הקדומות כתובות בתורה, ומצוות נטילת ידיים נרמזת בתורה . היא הוטלה על הכוהנים במקדש, והורחבה על כלל ישראל ( מכוח דברי התורה, ם ) . להשלמת הטיעון חסרה ההשלמה שאכילת תרומה היא כאכילת קודשים אבל כפיתוח של חכמי רבןמצאולשחרית . המדרשלביתאמשבאשלאטרפוןברבימעשה " וכהקרבה, כדברי רבי טרפון : דבריךכל : לואמר . עבדתיעבודה : לואמר ? המדרשלביתאמשבאתלאמהמפני : לואמר , גמליאל אתאתןמתנה'עבדת : אומרהואהרי : לואמר ? מניןהזהבזמןהעבודוכי , תימהדבריאלאאינן , בבלי " ( המקדשביתכעבודתבגבוליןתרומהאכילתעשו ) , זיחבמדבר ( יומת'הקרבוהזרכהנתכם 22 מן הראוי להעיר שהמשל על העבד הפיקח מופיע רבות במקורות וגם בברית החדשה, וכבר עמדו על ) . 51 אליהו רבה, י, עמ'כך . במדרש תנא דבי אליהו עצמו ניתן תפקיד הפיתוח דווקא לנשים ( תנא דבי 23 אורבך, תנא דבי אליהו ; מרגליות, סדר אליהו, כנגד צוקר, רב סעדיה גאון .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|