sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:9

מבוא - ידיים 9 שחידשו חכמים, הובילו לכך שאיסור ספיחים כונה "גזירת ספיחים" ( כסף משנה על הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט ) . אף פליקס קיבל מינוח זה וחתר לאתר את התקופה שלפני הגזרה, את זמן 14 הגזרה ואת מועד ביטולה . לעומת זאת אנו בפירושנו ראינו באיסור ספיחים הלכה מיסוד חכמים, כמו רבות מההלכות המכונות "דבר תורה", שיש לה סמך בכתובים אך לא מהם היא נלמדה . ואכן ס מ כ ו ח כ מ י םבהמשך הספרא מובאת דרשה אחרת של חכמים : "את ספיח קצירך לא תקצור, מיכן ( בהר, פרק א ה"ג, קו ע"א ) . אם כן גם לחכמים יש דרשה, אבל על הספחים שיהו אסורים בשביעית" דרשה אחרת . ההלכות השונות במסכת שביעית העוסקות בירקות מתפרשות היטב ללא קשר לספיחים . לדעתנו איסור ספיחים מצטרף לשאר הלכות שביעית ; יסודו בדברי התורה הכלליים, 15 אסמכתא בלבד, ולא הן יצרו את ההלכהופיתוחו בדיוני חכמים . הדרשות למקרא אינן יותר מ . בתלמוד הבבלי משמש המונח "סמכו" כמקור הלכתי גם להלכות עירוב ( ביצה, טו ע"ב ) , ושוב אין בדברים כל הסתייגות מצורת הלימוד, ואין ביטוי לכך שזה לימוד רחוק . אמנם יכול הטוען לטעון מן הדרשות ההלכתיות האחרות אינןשהדרשה עצמה רחוקה, ברם אין להקשות על המדרש, והרבה קרובות יותר לפשט הכתוב . הוא הדין בהלכות עירוב תחומים ( תנחומא בובר, במדבר ט, ה ע"א ) . גם לכתובה פסוק שממנו "סמכו חכמים" את נוהג הכתובה ( בבלי, כתובות י ע"א ) , אף על פי שמקורות 16 אחרים מתארים את הנוהג כתקנה של שמעון בן שטח אי אפשר לקבוע שהדרשה איננה . גם כאן דרשה רגילה . מקורות שונים אלו גרמו למחלוקת המפרשים האם כתובה היא מדאורייתא או מדרבנן, ואנו כאמור רואים את הדברים אחרת . מכל מקום מבחינה היסטורית ברור שזו תקנה או נוהג שנוסף הכתובה עוצב לפי ערכיה שלבאמצע ימי בית שני, בהשראת השטרות במצרים, והתוכן המדויק של החברה היהודית בכלל, ושל חז"ל בפרט . כלומר החברה היהודית ניכסה לעצמה נוהג מהתרבות המשפטית הרומית ועיצבה אותו בהתאם לערכיה . בעל מדרש תהילים מביא פסוק לכך שיש לקרוא את המגילה ביום ולשנותה בלילה : "מכאן סמכו ( מדרש תהילים, מזמור כב יח, צה ע"א ) . בבבלי מוצגת דרשה זוחכמים לקרו את המגילה בלילה" כדרשה רגילה, ללא הלשון "סמכו" . ברור שקריאת מגילה איננה מן התורה, שכן היא נכתבה מאוחר 17 יותר, והפכה לחלק מספרי הקודש רק בסוף ימי בית שני . שתי מסקנות מעדויות אלו . האחת הדרשה הרגילים, והאחרת עקרונית יותר, שחכמים לא חשושהמונח "סמכו חכמים" מחליף את מונחי להביא פסוקי מקרא כהוכחות להלכות שצמחו בעליל הרבה אחרי כתיבת התורה . כל זאת מתבאר רק מתוך הנחת העבודה שבה נקטנו שהדרשות אינן מקור ההלכה אלא מקור השראה וציטוט ספרותי בלבד . גם היא בלשון "סמכו" : "תניא נמי הכי : כהניםבאותה מסכת בדף הקודם מובאת דרשה אחרת, כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה . מכאן – בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה . ומהס מ כ ו 14 פליקס, ספיחים . 15 ראו פירושנו לשביעית פ"ט מ"א . 16 ראו המבוא למסכת כתובות . 17 ראו המבוא למסכת תענית .

הוצאת משנת ארץ ישראל


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help